בושה בושה
14.8.12 מסמך התנגדות של אריה גבע - תכנית שטח התע"ש

 

התנגדות רבים בציבור, לרבות ארגונים ירוקים לתוכנית הקמת המגפוליס הענקית על שטח התע"ש המזוהם באזור השרון הדרומי, מבטאת את הפגמים  הבסיסיים הרבים הקיימים בתוכנית,  אותה מנסה לקדם מינהל מקרקעי ישראל, שהוא זרוע של השלטון, בסיוע ישיר של מוסדות התכנון וכמה משרדי ממשלה.

 

בלא קשר להתנגדויות הרבות שהגישו אזרחים  בעידודה וסיועה של עמותת אחל"ה, ולהתנגדויות שהגישו גופים ירוקים ושוחרי איכות החיים והסביבה, כנגד התוכנית  במקביל,  ריה גבע הכין לבדו ובעצמו,  מסמך התנגדות  לתוכנית שטח התע"ש כפי שהופקדה, זאת על-פי סעיף  100 לחוק התכנון והבנייה. מסמך ההתנגדות שהגיש אריה גבע, כולל  55 עמודים  בנוסף לנספחים רבים.

 

מסמך ההתנגדות של גבע הנו  בקרה אזרחית במלוא עוצמתה על תוכנית הבינוי הגדולה והבעייתית ביותר  במקומותינו -  כל  האמת הידועה לנו: בלא-חשבון, בלא-מורא, בלא כחל-ושרק.  מסמך התנגדות  לתוכנית המיתאר של  בינוי  שטח התע"ש - הקרויה  מש/1, המוגש לדיון  בפני הוועדה המחוזית המשותפת בראשות גילה אורון,  אותו מגיש אריה גבע, גמלאי,  חושף שורה של כשלים משמעותיים בדרך עבודת הוועדה המחוזית (ועדת התיכנון במסגרת מינהל התכנון, משרד הפנים),  שהם מהותיים ומעוררים ספק רב לגבי  עבודת הוועדה המחוזית בנושא שטח התע"ש ואולי, לגבי  דרך עבודת הוועדה המחוזית בנושאים גדולים אחרים.   גבע  שעוקב אחר הנעשה בתוכנית שטח התע"ש מאז 2006,  טרח ועמל במשך שעות רבות, להעלות על הכתב, את  העילות הרבות  שיש בהן לדעתו,  להביא לידי שינוי,  היבטים בסיסיים בתוכנית  שטח התע"ש הקרויה, על-ידי  - מינהל מקרקעי ישראל  (יזם התוכנית)  בשם - קדמת השרון.

 

גבע חושף כי בעת  ההחלטות בפני גופי התכנון,  לא היה בפני חברי הוועדה, מידע בסיסי שהיה דרוש להם לקבלת החלטה מושכלת.  ישיבות הוועדה המחוזית, נעשו באופן שטחי, לא מתועד כראוי ובלא מידע של ממש, שחלקו היה מצוי בידי יו"ר הוועדה המחוזית, אשר לא הורתה למיין אותו ולהגישו לפני חברי הוועדה בטרם או בעת הדיון.   דרך התנהלות זו, הנה בניגוד לכללי מינהל בסיסיים, הנה פתח רחב לקיום שחיתות  והוא מציף על-פני השטח, דרך התנהלות לא-ראויה בעליל  של נושאי משרה בתפקידים חשובים,  שהם  לכאורה  אנשים נקיי-כפיים,  הסבורים כי הם עושים מלאכה טובה.  בכל הכבוד, אריה  גבע סבור, כי  דרך טיפול הוועדה המחוזית בנושא שטח התע"ש   (תוכנית מש/1), ואישור התוכנית להפקדה, חושפת  רצף של כשלים,  שניתן לכנותם במלים שונות, אך הם המהווים לדעתו - שחיתות שלטונית.

 

 

 

 

בעת שלב ההתנגדויות  - הוועדה המחוזית המשותפת בראשות גילה אורון, לובשת את 'האדרת השיפוטית' שלה,  ועליה לדון בנפש חפצה,  במלוא תשומת לב, בהגינות  בכל ההתנגדויות  אשר הוגשו לתוכנית.  משימה לא קלה יש לכל חברי הוועדה המחוזית ולעומדת בראשה.  עליהם להפנים את המתבקש, ולקבל החלטות שחלקן, יהיו בסתירה  לסעיפים מהותיים בתוכנית שאותה וועדה,  אישרה בתוכנית בשלב ההפקדה.  שם, יהיה המבחן האמיתי.

 

 

מסמך ההתנגדות שהגיש אריה גבע לוועדה המחוזית המשותפת ביום  14.8.12  מורכב מכמה קבצים:

הבאנו את כול  הקבצים המרכיבים  את כתב ההתנגדות שהגיש  אריה גבע :

 

נביא להלן  את תמצית כתב ההתנגדות בעניין שטח תע"ש. בקליפת האגוז - האמת המרה:

'מסמך התנגדות'  שהגיש אריה גבע לתוכנית מש/1 שטח התע"ש –  דרום השרון.  אוגוסט 2012  (לא תחליף לקריאת מסמך ההתנגדות כולו)

א.  תוכנית מש/1  שהיא תוכנית המתאר המחוזית של שטח התע"ש בדרום השרון, מתייחסת לבניית מיזם ענק על שטח   7400 דונם, רובם  מקרקעין  בבעלות המדינה.  שטחי התוכנית, נמצאים בתחומי  4 רשויות מקומיות -  הוד-השרון, רמת-השרון, הרצליה, רמות-השבים.  על-פי המתכונן ייבנו על שטח התע"ש, 23,00 יחידות דיור וכן, למעלה ממיליון מ"ר של שטחי תעסוקה, מה שהופך אותה לאחת מתוכניות  הבנייה הגדולות ביותר שהיו באזור המרכז ואולי בישראל,  אך הבעייתית  ביותר בשל  העובדה   כי הקרקע ומי התהום בשטח, מזוהמים, כאשר אין  ידיעה בדוקה על היקף הזיהום, מיקומו, מידת מסוכנתו ודרכי התפשטותו ברחבי השטח.

ב.  תוכנית מש/1 הופקדה ביום 22.6.12, לאחר עשרים שנות דיונים, בין היזם – מינהל מקרקעי ישראל, משרדי הממשלה השונים, כאשר הגוף הסטטוטורי לדיון ואישור תוכנית המתאר, הנו וועדה מחוזית משותפת, שהוקמה אד-הוק,  בצו שר הפנים, לעניין תוכנית תוכינת שטח התע"ש – מש/1,  בראשה עומדת גב' גילה אורון, שהיא גם הממונה על  מחוז  תל-אביב במשרד הפנים ויו"ר ועדה מחוזית תל-אביב. בדיקת הדברים  הראתה כי עבודת הוועדה המחוזית המשותפת בנושא  שטח  התע"ש  לקתה מבחינה מינהלית באופן חמור, הן בתחום המידע והן בהיבטים מנהליים בסיסיים אחרים. כתב ההתנגדות מתייחס בהרחבה לעניינים אלה.

ג.   הקרקע  נשוא תוכנית שטח  התע"ש, הינה בחלקה הגדול  שטח בו  פעלו  במשך שנים רבות,  מפעלי התעשייה הצבאית – תע"ש, אשר זיהמו את הקרקע באופן משמעותי, שיש בו חשש לבריאות הציבור.  מיקום הזיהום בשטח, מידת המסוכנות ודרך התפשטות הזיהום, אינם ידועים, זאת בשל סירוב  הממשלה  בהסכמת הוועדה המחוזית המשותפת,  לבצע סקר  היסטורי לבדיקת מצב הזיהום, לפני אישור התוכנית בוועדה המחוזית.   הימנעות המדינה  לקיים  סקר מקדים של מצב הזיהום,    משמעו -  לא לדעת ולא לפרסם ברבים את מצב הזיהום בשטח התע"ש -  צעד הנראה על-פניו  בלתי-סביר בעליל,  הנוגד סדר התנהגות רצינואלי, המטיל עננה כבדה על  התנהלות רשויות המדינה ועל  עבודת הועדה המחוזית המשותפת.

ד.  בשנת 2007 הוגשה עתירה לבית-המשפט לענייינים מינהליים, על-ידי  עמותת אחל"ה  ואגודת אדם טבע ודין,  נגד  הפקדת התוכנית לפני עריכת סקר לבדיקת מצב זיהום השטח.  העותרים זכו בעתירה, אך  הוועדה המחוזית ומינהל מקרקעי ישראל,  ערעורו לבית-המשפט העליון, (עע"ם 2141/09),  אשר  ביום 17.11.10  ביטל את פסק-הדין של  בית-המשפט המחוזי (לעניינים מנהליים), ואיפשר לוועדה המחוזית להפקיד את תוכנית מש/1 גם בלא עריכת סקר מקדים בדבר מצב הזיהום בשטח.  בית-המשפט העליון קיבל החלטתו  בשל  דבקות בהליך הפורמאלי של חוק התכנון והבנייה,  על-פיו,  רק  לאחר הליך שמיעת  התנגדויות הציבור, יש מקום לפנות לערכאות השיפוטיות. פסק-הדין  חוזר ומזכיר  את  הדרך בה על וועדת תכנון סטטוטרית לנהוג, תוך הדגשה  כי דלתות בית-המשפט פתוחות בפני העותרים.

ה.   חלפה למעלה משנה וחצי, מאז פסק-הדין של בית-המשפט  העליון,  בטרם הופקדה התוכנית באופן רשמי ב – 22 ביוני 2012,  מועד בו ממנו יש לציבור  60 יום כדי להגיש התנגדות לתוכנית. מגיש התנגדות זו,   אריה גבע, הנו גמלאי, בעל רישיון עריכת-דין, שלא עסק במקצוע, הפועל ממניע של  רצון להבטיח את איכות חיי משפחתו וערך הדירות שלהם, נוכח התוכנית הבעייתית בעליל.  עשרים שנה, עוסקת המדינה באמצעות זרועותיה השונות, בדיונים בנושא שטח התע"ש, כאשר לרשותה יש משאבי כוח אדם וכסף, בעוד לאזרח ניתנים 60 יום, לעיין בחומר אותו מעמידה הועדה המחוזית לעיונו, לגבש דעה ולהכין כתב התנגדות, כל זאת על-חשבונו, בלא שהוא זכאי לפיצוי או שיפוי כלשהו על  טרחתו הרבה. חוסר סימטריה זה, אינו הוגן כלפי האזרחים על כל הנובע מכך, שלא נרחיב עליו כאן.

ו'.  מגיש ההתנגדות, מתעניין בנעשה במיזם שטח התע"ש  מאז שנת 2006 והוא התכתב עם גורמים שונים וכתב ניירות-עמדה, אותם הוא מפרסם באתר אינטרנט לא-מסחרי שהוא מפעיל. עם  הגברת פעילותה של עמותת אחל"ה הוריד אריה גבע פרופיל בנושא התע"ש, אך המשיך במעקב אחר המתרחש, תוך שהחל לפעול שוב בנושא  שטח התע"ש, בשנה האחרונה.  ככל שגבע העמיק בבדיקה, התברר לו, כי הוועדה המחוזית המשותפת-  לא הפנימה את המסר של בית-המשפט העליון,  תוך שהיא נוהגת   בתוכנית המסובכת והמורכבת,  באופן בלתי-ראוי, הנוגד כללי מינהל בסיסיים, והפרות נורמות מקובלות בתחום המינהלי, בתחום  המידע ובעניין שקיפות פעולות השלטון.

ז.      התכתבות אריה גבע עם יו"ר  הוועדה המחוזית המשותפת – גילה אורון, כבר בשנת  2007,  הבהירה  לו, כי בעוד הגב' אורון מדברת על שקיפות  המידע ותהליך התכנון,  בפועל, הוועדה המחוזית שומרת את כל  המידע, הרחק מעין השמש המחטאת  ולציבור,  אין  למעשה כל מידע על מיזם  התע"ש הענק.  למרות התקווה כי  בעת פרסום ההפקדה,  ישוחרר המידע הקיים בידי הוועדה המחוזית, החליט אריה גבע לא להמתין  ובשיתוף עם עמותת אחל"ה,  הוא הגיש  בחודשים פברואר – מרץ   2012,  שמונה-עשר (18) בקשות שונות אל משרדי הממשלה, גופים ציבוריים ורשויות מקומיות,  לקבלת מידע  במסגרת  חוק חופש המידע, לעיין בכל המידע בנושא שטח התע"ש המצוי ברשותם. הממצאים והמסקנות של פעולה זו,  ייכתבו בנפרד, אך המידע שהתקבל מחלק מהגופים, העדר כל מידע אצל אחרים, והימנעות ביודעין של  כמה גופים שיש בידם מידע רב,  לציית לחוק, תוך הימנעות למסור את המידע ברשותם -  הם חומר חשוב בעת כתיבת מסמך ההתנגדות.

ח.    במסגרת בקשת המידע ממשרד הפנים,  למד  גבע,   כי כל המידע הקיים  במשרד הפנים, נמצא רק  בידי  מינהל התכנון, קרי  הוועדה המחוזית המשותפת.  תשובת משרד הפנים לימדה, כי לא התקיים כל דיון במשרד הפנים במשך כל התקופה, לעניין אפשרות של שינוי גבולות הרשויות המקומיות בשטח התע"ש.  במכתבה  של יו"ר הוועדה המחוזית המשותפת, גילה אורון נטען, כי בידי  הוועדה מסמכים רבים,  שצריך להשקיע עבודת מיון  רבה כדי לאפשר את העיון בהם. דרך התנהלות גילה אורון יו"ר הוועדה המחוזית מעלה את החשש  כי היא לא הפנימה את  הנורמות  הקיימות בנושא שקיפות פעולות השלטון וחופש המידע, הנגזר ממנו.

ט.   כאמור, יש בידי הוועדה חומר רב, שאינו ממויין ולא יכול היה להיות בפני חברי הוועדה המחוזית בעת הדיונים או  לפניהם.   בכך למעשה,  הסגירה יו"ר הוועדה המחוזית את העובדה, כי חברי הוועדה לא עיינו, (כי מן הסתם, לא יכלו לעיין במידע לא ממויין), במידע רב  אודות שטח התע"ש שבידי הנהלת הוועדה המחוזית.  אנו עדים איפוא, לדיונים בנושא מורכב ומסובך, בלא שיש בפני פורום מקבלי  ההחלטות, מידע חשוב.

י'.    בתאריך  22.6.12  פורסמה הפקדת התוכנית מש/1.  המידע  אודות המיזם  אותו צירפה הוועדה כנספחים לתוכנית,  (שהופיע גם באינטרנט) היה  כה דל ועלוב,  כך שלשם הסרת הספק, פנה גבע אל גילה אורון יו"ר הוועדה המחוזית, כדי לוודא שאכן זהו כל המידע אותו מעמידה הוועדה המחוזית לרשות הציבור.  בתגובה ביקשה הגב' אורון  לפרט איזה  חומר פרטני  מבוקש,  והתשובה  הייתה:  "כל המידע שבידי הוועדה שייך לציבור וכי הוועדה מחזיקה בו רק כנאמן, ועכשיו, משהופקדה התוכנית, כל טענות החיסיון, (למעט החסיון מטעמי ביטחון), אינם רלבנטיים יותר ועליה לראות כי כל המידע יועמד לעיון הציבור".   בפועל לא נעשה  דבר בעניין  המידע  ומי מקרב הציבור שלא השיג מידע  אודות שטח התע"ש, ממקורות אחרים, אין לו למעשה מידע מספיק, אם בכלל,  כדי ללמוד על ההיבטים השונים הנגזרים מתוכנית שטח התע"ש.

יא'.  מתברר כי הוועדה המחוזית  קיימה  מאז 2005  -  3 ישיבות בלבד.  הפרוטקולים של אותן ישיבות קצרים, לאקוניים, אין בהם שום ראייה כי חברי הוועדה קיבלו או עיינו בחומר כלשהו, לפני הישיבה או במהלכה, אין בפרוטוקולים, מאומה על דברי המשתתפים, האם היו הסתייגויות מחלק מהדברים, או ששררה הרמוניה של פה-אחד. כמי שהשתתף בדיונים אין-ספור,  בהם היו פרוטוקולים,   נתקלתי רק לעתים רחוקות בדלות כזו של  מידע על מהלך דיון חשוב. לא ברור אם ישנם פרוטוקולים מפורטים יותר אשר הוצנעו, קשה  להאמין כי במיזם ענק, בעייתי - עסקנין. אליבא גילה אורון,  הדיון בתוכנית מש/1, התנהל כמו בדיונים של  תוכנית  מיתאר אחרות. אם כך,  יש לנו אזרחי ישראל בהחלט  סיבה נוספת לדאגה של ממש.

י'ב.  כללי  ההתנהלות הראויה, של בדיקה, דיון והחלטה,  בנושא  מיזם מורכב וגדול, תוך התייחסות ביקורתית מצדי,  לדרך בה התנהלו דיוני הוועדה המחוזית המשותפת,  הובאו במסמך ההתנגדות  גופא, והבאת תמציתם, עלולה להחמיץ את העיקר.

יג.  התברר, כי ביוני 2007, חתמו משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, ומינהל מקרקעי ישראל, על 'מסמך הבנות', שהוא למעשה הסכם, בו  קבעו הצדדים את כללי הטיפול בטיהור שטח התע"ש,  כאשר המימון לעריכת הסקר, יינתן על-ידי האוצר. ההסכם  אינו ידוע ברבים ולא צורף למסמכי התוכנית.  מתברר, כי  הוועדה המחוזית, שהנה גוף תכנון סטטורי עצמאי, אימצה למעשה את  עקרונות ההסכם, מבלי שנראה,  כי היה בפניה מסמך המבהיר את החסרונות והבעיות של  ההסכם הבינ-משרדי ובלא שמי מחברי הוועדה המחוזית,  הביע דעתו  או הרים  ידו, נגד  ההסכם, הן לגופם של דברים  והן לגבי העובדה, שהוועדה אינה נוקטת  בעניין זיהום השטח,  דרך עצמאית,  הגיונית שתוכל לפוגג את כעס הציבור ולעמוד בפני ביקורת שיפוטית.

יד'.   וכך, הכשל הבסיסי המובנה העיקרי, של תוכנית מש/1 הוא הימנעות ביודעין ובכוונה,  מעריכת סקר של מצב הזיהום בשטח התע"ש. הגיון פשוט אומר, כי אישור תוכנית מבלי שקיים מידע על  מצב זיהום הקרקע, שהוא  גורם מעייתי מרכזי -  הוא בלתי- סביר  בעליל. במקום לבחור בדרך הפשוטה, הסבירה, של  עריכת סקר היסטורי על מצב הזיהום תחילה, העדיפה הוועדה המחוזית, בדרך פתלתלה, עם נוסחה מורכבת של דרך הטיפול בזיהום, הנתונה לפרשניות רבות.  כאשר בפנינו מצב כזה,  אנחנו שואלים עצמנו מדוע ומה המניעים של הוועדה  בתחום זה ומשלא נתנה הוועדה המחוזית תשובה טובה, סבירה,  אין מנוס מלומר כי קיימת 'עננה כבדה' על  החלטת הועדה בתחם זה של  סירוב לעריכת סקר מצב הזיהום תחילה. 
עריכת סקר של מצב הזיהום, מטרתה לגלות, גם בפני המתכננים,  את  המצב האמיתי בשטח ואפשר, כי יתברר שחלקים משטח התע"ש מזוהמים במידה כה רבה,  עד כי ההשקעה בטיהור השטח, לא כדאיות ומשום כך, לתכנן את  הבנייה בשטח בהתאם.  אולם, אפשרי גם, כי יתברר כי ממדי הזיהום בחלק מהשטח, 'אינם כצעקתה' ואז, ייאלצו  אלה שהתנגדו לעריכת הסקר על מצב הזיהום, להכות על חטא בשל השנים הרבות שחלפו לשווא.

ט'ו  עניין עריכת סקר על מצב הזיהום בשטח התע"ש, לפני אישור התוכנית והתקדמות כלשהי במיזם, הנו צעד כל-כך  מתבקש, שראוי כי   הוועדה המחוזית תימנע מאישור  התוכנית, אולי אפילו ראוי שלא תדון בה כלל, בטרם ייערך סקר על מצב הזיהום. רק לאור תוצאות הסקר, על הוועדה המחוזית  להחליט  כיצד להתקדם בקידום התוכנית, תוך  שכל  נושא זיהום השטח, הסקר, הטיפול בזיהום וההחלטה אלו אזורים נקיים מזיהום וכי אין סיכון של זליגת הזיהום אליהם – צריך להישאר בסמכות הוועדה המחוזית המשותפת ולא לעבור לסמכות ועדות התכנון המקומיות, כנקבע בתוכנית.

ט'ז.  גם אם תיפטר שאלת הזיהום (קשה לראות כיצד ומתי), יש בתוכנית מספר כשלים בסיסיים, שעד כה,  בשל עיסוק בשאלת הזיהום,  הציבור לא התייחס אליהם. סוגיות בסיס אלה,  ניתן להסכים להן או לחלוק על כולן או חלקן, אך נראה כי הוועדה המחוזית לא קיימה לגביהן  דיון רציני  ולא היה מונח לפניה  מידע מספיק כדי להתייחס אליהן באופן מעמיק. לדעתי, ככה לא מטפלים  בתוכנית בינוי המשמעותית ביותר שהייתה במקומיתינו,  שתכריע את  איכות החיים של  מאות אלפי תושבי אזור המרכז.

י'ז.   תפקידו וייעודו העיקרי של  המשרד להגנת הסביבה, בראשות השר גלעד ארדן, הוא לשמור על  האינטרס הציבורי בנושאי הגנת הסביבה.   מצב הזיהום של שטח התע"ש, צריך היה להיות זירת פעילות מרכזית עבור השר ארדן ומשרדו.  בעוד שבשנת 2007, הבהיר לי המשרד להגנת הסביבה בתשובה לפנייה  אליו, את הסכנות הקיימות  בשל הזיהום בשטח התע"ש, בתקופה האחרונה, נדם קולו בפומבי של המשרד להגנת הסביבה.  גם  נציג המשרד  בוועדה המחוזית,  לא דרש עריכת סקר הזיהם תחילה, טרם אישור תוכנית מש/1.  לא ראיתי מסמך של  המשרד להגנת הסביבה המסכם את המצב בשטח התע"ש  והמשרד 'הגדיל לעשות', כאשר  בעקבות הבקשה לקבלת מידע על-פי חוק חופש המידע  שהגשתי בפברואר 2012,  הוא לא העמיד לעיון  את החומר הרב המצוי ברשותו. יש לקוות כי במהלך הליך ההתנגדות,  לא יאפשרו  אנשי המשרד להגנת הסביבה, את אישור התוכנית בלא עריכת סקר על מצב הזיהום תחילה. אחרת, בעיני, השר גלעד ארדן, מועל באמון הציבור ואינו ממלא את תפקידו באופן הראוי.

י'ח.   אחד הכשלים הבסיסיים בתוכנית שטח התע"ש, הנו העדר התיחסות לעניין פיצול המוניציפאלי הקיים בשטח התע"ש, המחולק כאמור, בין ארבע רשויות מקומיות.  מתברר כי למרות השנים הרבות של דיונים בתוכנית, משרד הפנים לא בחן וכמובן לא עשה דבר, בעניין שינוי גבולות אפשרי של  שטחי הרשויות המקומיות בתחומי שטח התע"ש. וכך, עומדת להיבנות מעין-עיר, המכונה  - 'קדמת השרון', מפוצלת בין ארבע רשויות מקומיות התחומות בגבולות היסטוריים, לא בהכרח בעלי  הגיון.

הוועדה המחוזית לא התייחסה לעניין המוניציפאלי כלל ועיקר ותוכנית התע"ש מש/1,  בתפישתה, אמנם מחלקת את השטח לשמונה רבעים תכנוניים, אך פונקציונאלית,  מתייחסת לשטח כולו,  כאילו היה עיר אחת,  ללא  התחשבות  בהפרדה המוניציפאלית הקיימת וכך,  'מזמינה' התוכנית  בעתיד אנומליה, בעיות, חיכוכים בין הערים השונות והעומדים בראשם, שגם להם יש השפעה על איכות החיים של  התושבים.

עיר אינה רק מקבץ בניניינים  ומבנים לשימוש הציבור, אלא מארג אורבני, בעל אופי המעוצב בכוח המסורת, תפישת התכנון וניהולה בידי ראש העירייה ומועצת העירייה. מכאן, התוכנית הייתה צריכה להתייחס לנושא המוניציפאלי ולהציב גבולות מוניציפאליים, מוגדרים, מודגשים, בין הערים השונות, בהם יש הגיון פונקציונאלי.

י'ט.  נושא התחבורה הנו אחד הנושאים הבעייתיים, המורכבים ביותר,  ויש לבחון אותו משתי נקודות מוצא.  האחת  התנועה אל שטח התע"ש וממנה של  23 אלף בתי אב, ואלפי מועסקים,   והשנייה -  השפעת תנועת הרכבים של אותם תושביים חדשים,  על התחבורה בערים בתחומי התוכנית, בעיקר הרצליה ורמת-השרון. מתברר כי משרד התחבורה שעסק רבות בעניין,  הביע כבר בשנת 2007 את התנגדותו לתוכנית מש/1.  בשנים האחרונות כאשר בראש המשרד עומד השר ישראל כץ. המשרד נמנע להבהיר עמדה ברורה בנושא. אם תאושר התוכנית כמות שהיא, התחבורה הפרטית  במרכז  ובמזרח העיר הרצליה, כנראה  צפויה להיות במצב כאוטי  אשר עלול לפגוע  אנושות באיכות החיים של תושבי הרצליה לרבות, קשיים של ממש בגישה מהרצליה  (מרכז העיר, השכונות המרכזיות,  מתחם צור ) לכביש 531 (כאשר ייפתח  בקטע הרלנטי, שאמור כביכול, להביא מזור לבעיות התנועה בעיר הרצליה).

כ'.   בתחום הפארקים, על-פי תוכנית מש/1, תושבי הרצליה  מקופחים באופן משווע.  השטח המיועד על-פי התוכנית  להקמת פארקים הנו  1,486 דונם, שהם כ – 20% משטח  תוכנית התע"ש כולה.  על-פי התוכנית יוקם במרכז השטח פארק גדול לרווחת תושבי  כל הערים וכן יוקמו פארקים עירונים קטנים יותר,  להוציא העיר הרצליה,  אשר למרות שיש לה שטח של  965 דונם בתחומי שטח התע"ש (13%),  זוכה בפירורי פארקים מזערים של דונמים בודדים בשטח צור.  לא רק זאת, אלא השטח  הצפוני-מערבי של שטח התע"ש,  הנו עשיר בצמחייה ייחודית ויש בו עצי איקליפטוס  גבוהים, מקום אידיאלי לפארק עירוני, תוך שמירת הסביבה זאת על-פי סקרים שנערכו  במקום ולא פורסמו על-ידי הרשויות, לרבות לא על-ידי עיריית הרצליה.

מכאן,  אין ספק כי  הקצאה של שטח של  כ-  200 דונם  (13% משטח הפארקים) להקמת פארק בתחומי העיר הרצליה הנו חובה אלמנטרית. מזה שנים אחדות, אני שוב ומעלה בפני יעל גרמן ראש עיריית הרצליה,  את  עניין הפארק הנוסף במזרח הרצליה,  אליו תהיה למרבית תושבי הרצליה נגישות טובה בהרבה יותר, מאשר לפארק העירוני בשטח הבאסה, ליד מסילת הרכבת. יעל גרמן העדיפה שלא להגיב לפניות אליה בנושא זה.

כ'א. ממשלת ישראל, מעוניינת לבנות תחילה בשטחי התע"ש בתחום העיר הרצליה,   המכונים, 'שטח צור' - מתוך הנחה כי  בשטח זה, הקרקע אינה  מזוהמת.  בהיעדר  סקר על מצב הזיהום, הנחה זו  אינה מבוססת ויכול להיות שאין בה ממש. מה עוד,  שאין יודע  את הסיכונים בזליגת זיהום לשטח צור  משטחים אחרים במתחם.  וכך שוב אנו חוזרים  לנושא סקר מצב הזיהום, מבלעדיו אסור לעשות דבר בשטח.  מכוונת הממשלה להשתמש בתקבולים  בגין הקרקע של מתחם צור, כדי לשמש מנוף פיננסי לטיהור ובניית כל מתחם התע"ש.  לכאורה,  אין בכך  פסול, אלא שלא ברור, מדוע יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה, 'מתמסרת'  ללא כל הגיון וללא כל תמורה  מצד היזם לעיר הרצליה,  ומדוע היא  אפילו מקדמת  את תוכנית מש/1, כמות שהיא, שאפילו לכאורה אינה מיטיבה עם תושבי הרצליה.

כ'ב.  כמי שעניינה של הרצליה חשוב ומוכר  לו יותר מאשר  עניינן של  הערים האחרות, ניתן לומר כי  מבחינת תושבי הרצליה, תוכנית מש/1 הנה בעייתית, מקפחת אותם לא רק בעניין הפארק, והם עלולים לשלם מחיר כבד מבחינת פגיעה  אנושה, באיכות החיים בשל בעיות התחבורה הצפויות בעיר.  
בניית כביש רחב רב מסלולים  על 'דרך ירושלים',  בין  שטח צור, לבין  השכונות המזרחית של הרצליה, יביא למעשה למצב בו השכונה החדשה  ('שטח צור'), תהיה  מובלעת  אורבנית בעיר  הרצליה, המופרדת משאר חלקי העיר.  ממילא הרצליה מפוצלת  בין כמה חלקים, אשר כבישים ראשיים ביניהם ולא צריך, פיצול נוסף. יוסיף חוסר נוחות לתושבים ולניהול העירייה.


כ'ג.  פיתרון אפשרי, שהוא בבחינת הרע במיעוטו,  הנו הקצאת  200 דונם לשם הקמת פארק בצפון-מערב שטח צור, תוך הפרדת העיר הרצליה, משאר חלקי מתחם תע"ש, תוך מניעה או צימצום התנועה מחלקים אלה אל העיר הרצליה.  וכך,  הפגיעה  בתחום התחבורה  בתוככי הרצליה  בשל הוספת כמה אלפי יחידות דיור,  תהיה אמנם משמעותית, אך  לא קטסטרופה  ממש שתתרחש קרוב לוודאי, אם  התנועה של מתחם התע"ש מערבה, תעבור דרך הרצליה. 
נוכח הפרדה כזו, לא יהיה צורך  בסלילת כביש רב-מסלולי מדרום לשכונת נווה-עמל ובהרחבת 'דרך ירושלים,  שממילא, כל עוד  אין   מוצא לכביש 5,  דרך רמת השרון  (שכנראה לא יהיה בכלל),  תתקע את כל התנועה  דרומה, ליד שכונת 'צמרות' ותאט מאד את  היציאה הדרומית מהרצליה, לרבות  המעבר לרמת-השרון.

כ'ד.  גישת יעל גרמן ראש עיריית הרצליה, כלפי תוכנית התע"ש, היא 'נקודת ארכימדס' של התוכנית כולה.  אבל יעל גרמן לא סיפקה ברבים וגם לא לפי בקשה,  שום הסברים רצינים, מה טוב יצא לעיר הרצליה  מתוכנית שטח התע"ש, במתכונתה הנוכחית ומדוע היא תומכת בה, מעבר לאמירה הלא-משכנעת,  אותה היא השמיעה במשך שנים, כי זו הדרך  היעילה  והמהירה ביותר להתגבר על נושא הזיהום. מתברר כי אין בידי יעל גרמן, או שאינה רוצה להציג -  שום מסמך, דוח,  או נייר-עמדה, המנתח את היתרונות או החסרונות של התוכנית לגבי תושבי הרצליה. לא ידוע לי על  החלטה פורמאלית של  עיריית הרצליה בה נדונה ואושרה התוכנית. בעיני  דרך התנהלותה של יעל גרמן ראש  עיריית הרצליה, בנושא שטח התע"ש, בלא שיש בפנינו  ואולי גם לא בידה,  בדיקה, חוות-דעת של מומחים בזכות הגישה בה היא נוהגת,  העלולה להשפיע קשה על עתידה של הרצליה,  עלולים להסתבר כמו הפקרת העיר הרצליה לעתיד הנראה קודר,  מה שנראה לי בלתי-תקין בעליל.

צרפתי למסמך ההתנגדות,  פרוטוקול  של דיון במועצת העיר הרצליה  מיום 27.11.07 בנושא התע"ש, שדיברו הרבה אבל מסביב לנושא. בפנינו  פארסה  ממש, על פוליטיקאיים מקומיים הצריכים לדון בעניין  אולי החשוב ביותר לעתידה של העיר שהם נבחרו לשרת אותה כחברי המועצה שהוא הגוף העליון בעירייה. התפקיד הראשי  אותו ממלאת  במחזה האבסורד,  יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה, יכול להחשב גרוטסקי ממש,   לכל אלה  אשר כשלי תוכנית התע"ש לא נוגעים להם.

אריה גבע -   14  באוגוסט 2012

 

 

 

27.8.12   הגשת הבהרה -תוספת למסמך ההתנגדות של אריה גבע לשטח התע"ש בעניין משמעות סקר זיהום. 
המועד להגשת התנגדות  הציבור לתוכנית המיתאר  'שטח התעש' -  מש/1 -  אמור היה להיות  עד  22.8.12, אך הוארך בכמה שבועות.  בינתיים,  מתארגנים תושבים רבים מאזור השרון כדי להגיש התנגדות גם הם. גל המחאה נגד התוכנית הרעה, צובר גלים, אולי לא מספיק גבוהים, אבל יש בהם להוכיח, כי הציבור לא שאנן ולא קונה הכול.  בינתיים,  עמותת אחל'ה, בראשות רוני רום, שהיא הכוח המניע בעניין  התארגנות הציבור, הפיצה את מסמך  ההתנגדות שלי, אל רשימת התפוצה שלה,  והביאה את רשותי כי ניתן לעשות שימוש בחומר הרב. תשומת לבי הופנתה  לשני  עניינים, לגביהם כתבתי בכתב ההתנגדות:


  • הטעייה העלולה להיגרם  לעניין הצורך בעריכת סקר זיהום כולל,  בשל השימוש שעשיתי,  בחלק מהטקסט  במושג 'סקר היסטורי'. עריכת סקר מקדים כולל, לרבות בדיקות פיזיות של  הקרקע והמים בכל השטח,  על מצב הזיהום, הוא תנאי מתבקש, הכרחי  לפני אישור התוכנית וכמובן שאין להסתפק רק ב'סקר היסטורי',   במובנו הצר  שנותנים לו מספר גורמים.  ראיתי מקום להבהיר עניין זה,  למרות שהדברים עולים מהטקסט.

  • העדר התייחסות לקיום  חריג בתוכנית זו, של צו שר הפנים,  על הפקעת סמכויות הוועדות המקומיות ומינוי 'ועדה מקומית משותפת', בה אין  נכללים, נציגי הרשויות המקומיות, לרבות נבחרי הציבור. לדעתי, דרך זו, פוגעת בערכי הדמוקרטיה, הנה-לא מידתית  ומכאן, ספק לגבי תקפותה המשפטית.

 

 

לקריאת  מסמך  הבהרה-תיקון למסמך ההתנגדות ראה:
מסמך מיום 26.8.12 הבהרה-תוספת, תוכנית מש/1 שטח התע"ש, בהמשך למסמך ההתנגדות מיום 14.8.12

 

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

http://www.flyrnai.org/dbimg/R...comparison 
download windows server 2012 r2 standard iso 
http://www.flyrnai.org/dbimg/R...rd-for-mac 
cheapest adobe premiere elements 
best price office 2010 home and student 
propecia commande acheter viagra en ligne acheter clomid sans ordonnance commander kamagra propecia belgique
viagra generic sildenafil sildenafil medication buy sildenafil pills tadalafil without prescription levitra 10mg
vardenafil 20mg tab cipla sildenafil cialis discount online cialis online purchase viagra without prescription singapore