בושה בושה
דעה אישית

השתיקה אחריתה מרה, האמת היא ערך חשוב שעלינו להניף אותו  בלא  מורא

אל-יהיו  בני אדם  כבשים שותקות  ההולכות אל השחיטה...

דעה אישית  המובאת באתר  בושה, הנה  בלוג -  בו מבטא אריה גבע -  מחשבות ודעות שלו  בנושאים על-סדר היום הלאומי, המטרידים אותו וחשובים לכולנו.


עבור אריה גבע - אתר בושה  הנו במה, להביא את ניסיונו הקשה מול גופי השלטון וארגונים גדולים שאינם רואים את טובת הציבור בראש מעייניהם,  בעוד שעבור  הפוליטיקאים  נבחרי הציבור ועבור ונושאי המשרות הבכירות  -   ראוי  כי  אתר בושה  ישמש ראי .

מתחילת הקמת אתר בושה, הקפדתי להביע דעתי בנושא כללים, בהם לא  הייתה לי מעורבות  אישית ולא היה לי מידע נוסף על זה המצוי בתקשורת.  נוכח המתרחש בארצנו, בה מדי יום קורים אירועים מסעירים באמת,  או להבדיל אירועים שהם סערה בכוס מים, קשה לאדם דעתן כמותי, שלא תהיה לו דעה במרבית הסוגיות שצצות כמו פטריות ונעלמות ובעיקר  אותם נושאים או סוגיות,  שרבים מאתנו ובעיקר התקשורת, מעדיפים להדחיק.

למגינת לגבי מתברר, כי יחסית למספר הכניסות לדפים אחרים באתר בושה, מספר הנכנסים לדפים של 'דעה אישית', היה קטן  יחסי, זאת כנראה משום שהרבה מקוראי אתר בושה, פונים אליו בסוגיות פרטניות מבלי שהם יודעים על קיום המדור של 'דעה אישית'.

נוכח זאת, משראיתי כי בשל זמני המוגבל, כדאי להתרכז, בנושאים באתר, בהם יש תרומה ישירה לפועלי, החלטתי מאז מרץ 2013, להפסיק לכתוב את המדור 'דעה אישית'.

זאת בעיקר בשל שנה קשה עברה עלי בשל מחלה שפקדה אותי, ואני מקווה כי נחלצתי ממנה או לפחות דחיתי את שובה בכמה שנים.

ראה: סרטן - ניסיון אישי

 

רוחי לא נפלה ואפילו מצבי הנוכחי טוב.  מהרגע שחזרתי מבית החולים לאחר ניתוח מורכב, וגם בעת הטיפולים, לא הרפיתי מעיסוקי של מאבק נגד עוולות השלטון  נגד הציבור.  וכך למרות גילי העולה, וההתמודדות עם המחלה,  אני ממשיך בפועלי.

 

קראתי כמה מהמאמרים שכתבתי בעבר, הוי - כמה צדקתי לדאבוני !!!

 

נוכח המאורעות המרתקים והגורליים העוברים על המדינה ועל החברה הישראלית ודעותי השונות לא אחת מן הקונצנזוס,  אחזור מפעם לפעם ואכתוב את דעתי על דה-ועל-הא, זאת תוך שאני ממשיך במרץ וללא לאות, במאבקים שאני מנהל כנגד עוולות השלטון ואדישותו, תוך שאני מביא את הדברים באתר בושה.

המאמרים הובאו בסדר יורד, המאוחר יותר, מופיע בראש.  מופיע טקסט  מלא של שני המאמרים האחרונים, בעוד  הקודמים מופיעים רק בכותרת. לקריאת הטקסט המלא, עליך להקיש על הכותרת.

 



13.2.14 הדג מסריח מהראש - משבר הדסה רק משל הנו
מזה כמה ימים, עוסקים כולם במשבר הכספי של בית החולים הדסה, ותמהים, איך  התאדו  למעלה ממיליארד שקל וכולם מסביב שתקו.  המתרחש בהדסה הנו סימפטום הדג המסריח מהראש, בו אלה האחראים על הרקב המבאיש,  רוחצים ידיהם וממשיכים במעשיהם האחרים.  לא ידוע על גנבות שהיו בהדסה, או מעשי שוחד ממוסדים, אלא סתם הפקרות בריש גלי, שאלה שהופקדו לשמור  על  הארגון,  לא עשו את תפקידם כראוי.  במציאות הישראלית, שאלה היושבים למעלה, אותה בנדה (חבורה), של  אנשים הקשורים אלה לאלה, בין אנשי השלטון, אנשי עסקים או סתם כאלה המתגודדים בסביבתם,  מקבלים הרבה ומהרבה מקורות. היכן היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, מה עשו שרי הבריאות והאוצר.
נאדה  !!!
הבעייה העיקרית כי  אצלינו השתבשו  מושג  כמו : אחריות,  שכר ועונש,  ומה שאנחנו חווים שוב ושוב הוא לחמוד, לקבל, ולהתעלם מחובה של נשיאה בעונש במקרה של כשל.
בית החולים הותיק הדסה,  הידרדר באופן ברור לקראת התהום, וכאשר היא החליקה מטה, כי אז, שלפו אנשי התקשורת  את  החומר מהמגירות, והעיתונים והטלביזיה, מלאים בתיאורים  מפורטים על הסיבות והגורמים, שהם כמו בחינת דיון  על עתיד הסוסים שברחו מן האורווה.  פתאום,  אנחנו לומדים  כיצד המוסד המפואר הלך והסתבך. הדירקטורים שתקו או דיברו בשפה רפה, המנכ"ל  פרופ' שלמה מור יוסף, שניהל את בית החולים במשך שנים ארוכות  עד נובמבר 2011,  עזב את הספינה הבעייתית בלא שידוע כי מסר דין-וחשבון  כולל, אמיתי, מלא ושקוף על המצב הבעייתי בעליל בו נמצא המוסד. פרופ' מור יוסף, המשמש כיום כמנכ"ל של המוסד לביטוח לאומי, סבר כי מתנהלת כלפיו עלילה, וכי הוא ניהל את הדסה באופן מצויין. שבוע לאחר שהחל שמו לצוץ שוב ושוב כאחד האחראים, תוך ביקורת נוקבת על חבילת הפרישה הנדיבה שקיבל, הוא פתח סגור פיו.  בישיבת ועדת הכספים של הכנסת ביום 12.2.14, בסיום הדיון על הביטוח לאומי, ביקש  פרופ' מור את רשות הדיבור. כשהוא קורא מהכתב, בקצב סטוקטו וברגשנות רבה, התקיף מנכ"ל הדסה לשעבר את כולם. הוא התריע, הוא הכין תוכנית ושאר טיעונים שראוי שיתבררו מן היסוד. בסיום דבריו הוא זכה למחיאות כפיים. הוא אשר אמרנו, סמכות, כבוד, כסף כן,  אבל אחריות לא במקומותינו.......
היכן היו נשות הדסה, אותו ארגון נשים אמריקאי, שהם הבעלים של בית החולים. היכן היו משרד הבריאות, שהוא הסמכות הרגולטורית על בית-החולים, בעוד מנכ"ל  משרד הבריאות טוען שהמשרד אפילו לא הצליח לקבל דוח כספי של המוסד. היכן היה רשם העמותות, שרק אישור שלו על תקינות הניהול, אפשר להדסה להמשיך לקבל תרומות, היכן היה רואה החשבון, שמן הסתם דאג לשכר טרחה הולם אבל לא דיווח  את הנדרש על מצבו הרעוע של הדסה.
חגיגת שכר אמיתית שררה במוסד, אומרים כי פרופ' שלמה מור יוסף, היה מנכ"ל שהעדיף להתמסר לדרישות ובלבד לא להגיע לפיצוץ. וכך הלכה הגיבנת וגדלה וסיכויי השרידות של הדסה הלכו וקטנו, בעוד העובדים קיבלו את שלהם.  כוח האדם בבית החולים הדסה, יחסית למספר המיטות, גדול יותר מאשר בבתי החולים הגדולים אחרים, מגדל האשפוז המודרני שהושלם לא מכבר, ונבנה ברובו מכספי תרומות ארגון הדסה,  עלות תחזוקתו יקרה, כאילו אי-אפשר היה לחזות זאת מראש.   הצוות הניהולי של הדסה  בראשות פרופ' שלמה מור, קיבל שכר גבוה, הועדים של הסקטורים השונים, דאגו לקחת חלק מהעוגה וגם הרופאים, מוכשרים וטובים,  דאגו כי  במסגרת שירותי השר"פ שהם רשאים להעניק בבית-החולים,  הם יעבירו להדסה רק 15% מהפדיון, למרות שהם משתמשים במשרדים, בצוותים, בחדרי הניתוח וכו', של בית החולים. וכך, היה השר"פ מקום הכנסה מניב לכמחצית הרופאים, תוך שהוא מביא הפסד שוטף  להדסה.
וכך הדברים התנהלו במשך כל השנים אין מפריע, כאשר הגרעון הולך ותופח ואשפי החשבנאות, ידעו להצניע היטב את הדברים.  פה ושם מישהו מחברי הדירקטוריון המכובדים  צייץ. היו אף כאלה שהתפטרו בשקט והחגיגה נמשכה. ישבו בדירקטוריון הדסה, בנוסף לנציגי ארגון הדסה האמריקאי, גם  מכובדים, יודעי עסק, אנשים ידועים, המכהנים במשרות מכובדות, שמקבלים שכר עתק ודמי דירקטורים עצומים מכמה מקומות, אם כי בהדסה, הם עשו מלאכתם למען הציונות והכבוד בלבד.  היכן היה  דוד ברודט יו"ר הדירקטוריון של הדסה בשנים 2000-2008, איש מוכשר ונשוא פנים, שהיום משמש כיו"ר דירקטוריון בנק לאומי ומקבל שכר מיליונים מדי שנה. היכן היו יוסי ניצני מנכ"ל הבורסה לשעבר, שכיהן כיו"ר הדירקטוריון בשנים  2008-2010, וכיצד לא הבחין במצב או העדיף לשתוק, יוסי רוזן, איש עסקים מנוסה, שכיהן כיו"ר הדירקטוריון בשנם 2010-11.  לא  ננקוב בשמות הדירקטורים האחרים,  האם הם לא הבינו מה  מתרחש, או שהחליטו לא לסכן את 'המוניטין' הממסדי שלהם, שטורח למנות אנשים למשרות דירקטורים, ובתנאי לא כתוב, שהם לא יצעקו חמס, גם כאשר הרקבון  אוכל כל חלקה טובה.
ממילא אוצר המדינה יכסה חלק גדול מהגרעון. מיליארד שקל, שצריכים להיות מיועדים למטרות טובות וראויות, יוקדשו לכסות את הבור שנכרה בידי בודדים.  פרשת הדסה, כמוה כמו פרשת אי.די.בי  (נוחי דנקנר), בה הצליח איש אחד להביא לאובדן של סכומי עתק לציבור, הפעם לא דרך התקציב הממשלתי, אלא דרך אובדן ערך של קרנות הפנסיה וקופות הגמל.   היכן היו בסיפור של  נוחי דנקנר, הבנקאים 'המוכשרים', אשר נתנו לו אשראים בסכומי עתק, בלא בדיקה ובלא בטוחות. ועדיין הם דורשים  משכורת עתק עבור 'כישרונם' ובעלי המניות, ביניהם הגופים המוסדיים,  המופקדים על כספי הפנסיה והגמל, מאשרים להם את הדבר באסיפה הכללית.  איך אמרנו, הדג מסריח מהראש. יד רוחצת יד, כי ברור שאלה המנהלים  את  כספי הפנסיה, רוצים ומקבלים גם הם, משכורת עתק. ומי מאשר להם את  הסכומים המופרזים. תנחשו !!
אפשר לכתוב ולכתוב, על השחיתות השלטונית, על הרקבון, על הצחנה החברתית, תחפשו בעצמכם מלה מתאימה למצב מופקר זה, אבל אם העומדים בראש השלטון, לא יתעשתו, כל החברה והכלכלה הישראלית, ידרדרו במוקדם או במאוחר אל פי התהום, למרות תרומתם העצומה של האזרחים המקצועיים לרווחה בה אנו חיים:  המדענים, המהנדסים, אנשי ההי-טק וגם הרופאים, כן אלה, שלא השכילו להבין בהדסה, כי מקום עבודתם עומד בפני התמוטטות.
יש למנות ועדת חקירה ממלכתית לחקירה ההתמוטטות של הדסה, בצד הכשלים של הבנקים במתן אשראי  מופרז ומסוכן לנוחי דנקנר וחברותיו.  הסיכוי שתקום ועדת חקירה כזו, אינו רב, כי אלה העומדים בראש, מרגישים את הצחנה  הקיימת והם מעדיפים כי אנחנו, הציבור נסתום את האף ונחריש.
 
19.3.13 ממשלה חדשה, חשש כי לא נזכה לשינוי מהותי בדרך התנהלות השרים

הקמת הממשלה  ה – 33 בישראל,  בראשות בנימין נתניהו,  נעשתה תוך  תפאורה אחרת, אך נראה כי המהות, בה הפוליטיקאים דואגים ראשית לשמם, תפארתם והנאות השררה, תהיה  דומה.  הפעם  יש לנו ממשלה ללא החרדים, בה משתתפות  המפלגות: 'יש עתיד', הבית היהודי' והתנועה. נוכח הדמויות החדשות בפוליטיקה, אמור להתרחש  שינוי של ממש בפוליטיקה הישראלית, בה נבחרי הציבור, ימלאו את חובתם בתפקיד משרתי הציבור ויפעלו באמת ובתמים, בלא חשבונות ושיקולים לא רלבנטיים, לטובתו של הציבור.  גובר אצלי החשש, כי האכזבה תהיה גדולה.

מלאכת מעשה המרכבה של הממשלה, נעשתה  הפעם בנסיבות ובתנאים ודרך שונה מזו אותה ידענו עד כה.  הדיונים הארוכים של השותפים החדשים,  מול בנימין נתניהו שאיבד רבע מכוחו האלקטוראלי, וגם הועם זוהרו  והיכולת המנהיגותית שלו.,  יצרו עייפות אצל הפוליטיקאים שהתישו זה את זה, עוד בטרם עשו משהו חיובי אחד למען הציבור. החגיגות שליוו את השבעת הממשלה ביום 18.3.13, הגדילו את ספקותי וגובר החשש כי הוחמצה הזדמנות, לחולל שינוי של ממש.

הפעם התייצבו  מול נתניהו,  יאיר לפיד, העומד בראש 'יש עתיד', מפלגה שהיא פרי רעיונו ויציר כפיו  ונפתלי בנט, איש היי-טק ימני מרעננה, חסיד ההתנחלויות, אשר החייה את  עוצמתה של הציונות הדתית הפוליטית. שניים אלה,  בסיוע  יועצים מעולים וחברי  סיעה צייתנים, לימדו את בנימין נתניהו, פרק מאלף בדרך ניהול משא ומתן פוליטי,  תוך ברית בין שתי המפלגות ו'כיבוד מלה' בין פוליטיקאים, מה שהביא את שניהם להישגים פוליטיים מידיים.

התבשיל שיצא הוא ממשלה בת 22 חברים, כאשר רבים מחברי הקואליציה האחרים, זכו גם הם בתפקידי סגני שרים וראשי ועדות, כדי שלא לקפחם.  האם  ממשלה זו, שאין לה שום מכנה משותף פוליטי של ממש, תביא לריפוי או לשינוי של ממש במרבית תחלואיה של החברה   הישראל ושל שיטת הממשל אצלינו, בעיות אשר מוכרות וידועים ברבים.

היעדים של יאיר לפיד, בתחום חלוקת הנטל השרות הלאומי באופן הוגן בין כל האזרחים , וכן חיוב החרדים להקנות לילדיהם גם השכלה בתחום נושאי הליב"ה, יעדים אלה אותם חרט יאיר לפיד על דגלו,  כנראה יושגו, אם כי היישום ייקח שנים מספר וממילא לא יהיה בכך להשפיע על תושבי ישראל בשנים הקרובות.

נפתלי בנט ומפלגתו, 'הבית היהודי', ינסו גם הם להיטיב עם שכבת מעמד הביניים, תוך  פגיעה בהטבות חסרות המעצורים שקיבלו החרדים וכן יפעלו, לחלוקה אחרת של  השלל של נושאי משרה ושינוי המונופול על שירותי הדת.  סביר כי 'הבית היהודי',   תעשה ככל יכולתה לשמר ולחזק את מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון, דרך שהיא לא רק מכשול לקיום תהליך שלום, אלא מהווה נטל הולך וגובר על מדינת ישראל בזירה הפנימית ובזירה הבינלאומית.

נראה כי   אם לא יכפה על –ידי גורמי חוץ, על ישראל ועל הפלשתינים לקיים תהליך מדיני שבסופו תקום מדינה פלשתינית, הרי לא נראה שום שינוי בתחום זה, מצב  נוח  למפלגות הימין  בזמן הקצר, אך  המשכו בעייתי לעצם קיומה של מדינת ישראל. אולי יתרחש נס,  והמתנחלים עצמם יבינו, כי מוטב לנסות לשמר את מפעל ההתנחלות בגושים הגדולים מאשר להפסיד את כל מה שבנו במשך השנים.  אם כך יתרחש, ניתן לדבר על הארה שתוביל אולי לפתרון.


להוציא  הנעלם הגדול של דרך תפקוד שר האוצר יאיר לפיד, שאם אכן  יתברר כי יש לו הבנה עמוקה בהיבטים הכלכליים, אומץ ציבורי ונחישות להביא שינויים של ממש, אני מתבונן ברשימת שרי הממשלה החדשים ותמה, כיצד אלה, שכמה מהם היו שרים בממשלה הקודמת ולא הביאו לשום שינוי של ממש -  יתחילו לפתע לעבוד בשבילנו.

גם השרים החדשים  נראים לי חסרי יכולת להביא לשינוי של ממש בדרך התנהלות השלטון.  אני מתקשה לראות את ציפי לבני  שרת המשפטים, מבצעת רפורמות של ממש בתחומי משרדה, כשם שאינני מאמין כי גדעון סער יביא לשינוי רבתי בתפישת משרד הפנים לבעיות יסוד המשפיעות על כל אזרח.  שר התחבורה יתנהל כפי שעשה עד כה, עמיר פרץ מתעניין בסביבה, דרך הפריזמה של האינטרסים של ועדי העובדים, השר לביטחון פנים, ישאר אפור כפי שהיה, לימור לבנת לא תביא להעצמה של הספורט והתרבות. שר השיכון, אורי אריאל,  נראה בולדוזור, אך ספק אם יזרז את  היצע הדירות למען כולם.  מאיר כהן, שר הרווחה יכול היה להביא שינוי אם היה שר הפנים, אך בהעדר משאבים, הוא יתקשה להביא שינוי כלשהו למען שכבות המצוקה. יעל גרמן כשרת הבריאות, פוליטיקאית אותה כיניתי  ברבים לא אחת בעניין תיפקודה כראש עיריית הרצליה -   שקרנית חסרת-יושרה,  תצליח ביחסי ציבור, אבל אני מתקשה להאמין כי תביא לשיפור או שינוי של ממש במערכת הבריאות הקורסת. ולא מנינו אלא חלק מהשרים, אשר בחלקם  עומדים בראש משרדים מיותרים בלא תוכן של ממש,שלא לדבר על אלה אשר זכו במשרת סגן שר, תפקיד מיותר במרבית המקרים שנעשה בניגוד לעמדת השר. העיקר שכול אלה במפלגות השלטון, יהיו מרוצים. 

חגיגת השבעת הממשלה, החיבוקים, הנשיקות, ההילולה של המשפחות, דמו יותר לנשף של סיום מכללה לפני מסע לגילוי ארצות העולם, מאשר לקבלת עול ומשימות נכבדות שעל אותם נבחרים לבצע למען הרבים.  

לאחר שנתי קדנציות, בנימין נתניהו הנו מנהיג תשוש, דהוי,  לא אמין, אדם מבוגר שאיבד את הכריזמה ונותר ללא בעלי ברית של ממש. נתניהו , שרד כראש ממשלה, רק בגלל צירוף  נסיבות והעדר חלופה  מנהיגותית של ממש.  המדיניות בה נהג נתניהו,  של העדר מעש בתחומים שונים  והעדר כושר לבצע אותם  נושאים  בהם חפץ,  אמנם החזיקה את ישראל מעל המים,  אולם הקרקע  הולכת והופכת להיות טובענית יותר ויותר. להערכתי,  תקופת כהונת הממשלה הבאה,  תהיה ניסיון של דמויות חדשות כישנות -  יאיר לפיד,  נפתלי בנט, גדעון סער, אלעד ארדן,  בוגי יעלון,  לרכוש נקודות  זכות בקרב  דעת הציבור לקראת המאבק המתקרב על המנהיג הבא של ישראל.  שלי יחיימוביץ', המנהיגה של מפלגת העבודה, נראה כי אישיותה ואופייה, יקשו עליה להיות מועמדת של ממש להנהיג את ישראל, אלא אם היא תעבור מטפורמוזה של ממש.

השינויים  הארגוניים במבנה הממשלה, שהשיגו לפיד ובנט, בהסכם הקואליציוני, יש להם ערך סמלי, אך הם חסרי משמעות של ממש בשיפור התהליך השלטוני.  כדי להביא שינוי, נדרש שינוי בסיסי בחלוקת המשאבים הלאומיים, בדרך שצרה היריעה לחזור ולפרטם. נדרש כי נבחרי ציבור ונושאי משרה ממונים,  ימלאו את חובתם  כמשרתי הציבור וכי  ימנו לתפקידים השונים  את האנשים טובים ביותר, ללא חשבון, קשרים והשתייכות. חובה ליישם במערכות השלטון שיטה של שכר ועונש, של  הקפדה על  יישום שלטון החוק, של  דיבורים ומעשים במקשה אחת ורק אם השרים הנבחרים   ישאפו ויחתרו כל העת,  להביא שיפורים, ייעול, שינויים מבניים, זאת תוך  גילוי אומץ לב פוליטי  של ממש וכושר ביצוע, כאשר פעולות השלטון צריכות להיעשות תוך שקיפות מלאה, כי הלוא כל המידע שייך לציבור  ולא לאנשי השלטון.

אני מניח,  כי לא נראה  את השרים מציגים בפני הציבור את הבעיות המרכזיות העומדות בפני משרדיהם, תוך לוח זמנים משוער לביצוע ויישום שינויים באותם תחומים, וכי הם ידווחו באופן שוטף לציבור,  על ההתקדמות או המכשולים ביישום השיפורים והשינויים. תחת זאת נראה,  את הפוליטיקה הישנה, העלובה, המצועצעת של יחסי ציבור, הרבה ספינים, והסתרת האמת מן הציבור,  בסיוע צבא יחצנ"ים ודוברים.

על השלטון להציב יעדים, לקיים דיונים בהשתתפות הציבור, להחליט בפרקי זמן סבירים וליישם.   אם גורמי השלטון,  ייכנעו לקבוצות לחץ, בין  של נפילי הכלכלה ובין אלה של  עובדים, ארגונים, סקטורים וכו'-  הרי ממילא שמדינת ישראל ואזרחיה, לא יזכו לשפר את מצבם הבסיסי לזמן קצר ולזמן ארוך.

אם פעולות השלטון לא תעשנה בהגינות, באופן צודק, חברתי, תוך חתירה לצמיחה, תוך קיום ביטחון פנים מוגבר,  ואכיפה יעילה של שלטון החוק בכל התחומים, אם השלטון לא יראה לכך, כי תאגידי הענק, גורמי שוק ההון, לא יחמסו את הציבור וינהגו תוך קיום תחרות והגינות -  אם   לא נראה שינוי באלה,   כי אז מה שהיה הוא שיהיה ואחריתינו עלולה להיות מרה.

אסיים בכמה דברים שכתב  בעניין הקמת הממשלה החדשה,  יורם קניוק בידיעות אחרונות' מהיום :  "אבא שמעת פעם את המילה בושה ? ;  מה זה ? ;  זה שעושים ממך צחוק ואתה משתחווה. כך היה גם אצל  שלמה המלך שהיה לו שר לארגון סדר עשיית ילדים בין המלך לאלף נשיו ;  אחיאסף רב מג יקר. זה בושה ? הלוואי עלי ;  אבא אתה באמת לא יודע מה זאת בושה ? ; כן אני מבטיח לך שאף אחד משרינו לא יודע את המלה הזאת, גם אתה נהיה פתאום כמו הנבלים שכיהנו בשירות הביטחון ופתחו פה והקימו עלינו את העולם ? ;  לא בושה זה בושה ".

מי יתן ואני כמו רבים  אחרים שאינם מרוצים ממראה עיניהם, נמצא כי טעינו וכי הפעם, הממשלה הזו, השרים האלה, באמת יעשו משהו של ממש, למען אלה אשר בחרו בהם.

 
6.12.12 הרשימות הוגשו, הפור נפל וכל שנותר לנו הציבור, לבחור בתבונה ובלא יצרים. עמיר פרץ כמשל.

הצטרפתו המפתיעה של  עמיר פרץ, לרשימת 'התנועה של ציפי לבני' הכתה את כולם בתדהמה וחוללה סערה  תוך גינויי נאצה מצד  פוליטיקאים  של  מפלגות מתחרות. עריק, בוגד, פליט – מה לא כינו את עמיר פרץ,  פוליטיקאי  ותיק, שגם אם אינך מסכים עם כל דעותיו,  או  הנך מסתייג מדרך התבטאותו או התנהלותו הפוליטית,  אי אפשר להתעלם מהעובדה  כי עמיר פרץ הוא פוליטיקאי אוטנטי, איש מעשה בעל  אורינטציה חברתית חזקה ואדם המאמין, כי צריך ואפשר להגיע להסדר אם שכנינו הפלשתינאים וכי הזמן בו מדינת ישראל יושבת באפס מעשה, אינו פועל לטובתנו. יש לראות את החלטתו של עמיר פרץ, שלא להאבק בבית פנימה,   כרצון להימנע ממחנאות מכוערת הממאיסה את  החיים הפוליטיים.

הבחירות לכנסת – הן יומו של הבוחר, יש בו ביטוי מרכזי של  הדמוקרטיה עבור האזרחים.  זהו היום בו בידי כל אזרח, להשפיע  בקולו הבודד,  מי   ישלוט  בנו  בשנים הקרובות ומכאן, מה דמות השלטון ודרכו, שיש בהם להשפיע גם עליו באופן אישי. על-פי השיטה שלנו,  אנו בוחרים מפלגה אחת, שהיא למעשה  שילוב של  מנהיג ואלה  מבין חברי הרשימה שייכנסו לכנסת.  בין אם בחירות המועמדים  במפלגה, נעשית באופן דמוקרטי בפריימריס (הליכוד, העבודה, הבית היהודי  מרצ,  או כאלה שמונו בידי  מנהיגי המפלגה או  רבנים -  'ישראל ביתנו', 'התנועה של ציפי לבני', 'יש עתיד' של יאיר לפיד, או להבדיל המפלגות החרדיות) -  הרי  עם כל החשיבות לעומד בראש המפלגה,   ההרכב הפרסונלי של  חברי הרשימה – ניסיונם,  מיומנותם, רמתם,  יושרתם, תפישת עולמם החברתית, הכלכלית, המדינית  -  יש להם  משמעות רבה על פניה של המפלגה ועל תרומתה  הצפויה בבית המחוקקים בקדנציה הבאה.

מכאן, יש חשיבות עצומה מי האנשים ברשימה זו או אחרת ואינני רואה  נדידה של  פוליטיקאים מרשימה זו או אחרת  מעשה פסול כשלעצמו ואינני סבור כי ראוי לכנות אותם אנשים פליטים או עריקים. זאת כל עוד,  המעבר למפלגה האחרת, היה  בטרם הבחירות ונעשה בלי הבטחות  סודיות  בלתי שקופות.  

ביום האחרון להגשת הרשימות לכנסת ה – 19,  שוב התברר לנו, כי הפוליטיקה היא משחק  מפתיע, בו עקרונות מה ראוי, מותר או אסור, גמישים ותלויים בזמן, באיש ובמקום.  חבירתו  של עמיר פרץ לציפי לבני,  אינה משחקת לטובתו האישית בטווח הקצר   ובין אם היא נובעת מפגיעה אישית כלפיו מצד שלי חיימוביץ יו"ר מפלגת העבודה,  או ממניעים אידיאולגים,  עמיר פרץ  הצטרף  אל ציפי לבני, בזמן לגיטימי, בטרם הבחירות.  ציפי לבני,  נושאת את דגל  ברור  בתחום המדיני,  בעוד מפלגת העבודה בראשות שלי חיימוביץ נמנעת   מטעמים טקטיים כאלה או אחרים, להשמיע קולה ברמה, כך לראשונה, דמם קולה של מפלגת העבודה בתחום המדיני ומעשהו של עמיר פרץ כנגד מדיניות זו, ראוי לכבוד, גם אם  בין מניעיו היה  גם עלבון אישי מדרך התנהלותה של שלי חיימוביץ'.

המפלגות כיום,  להוציא הקיצוניות שבהן בצד הימין או השמאל,  אינן יותר גופים אידיאולגים דוגמטיים, אלא אוסף של  אזרחים שהפוליטיקה היא עיסוקם, בין מתוך רצון להרים תרומה למען הציבור, מתוך רצון להשפיע או מתוך טעמים אחרים שצר המקום לדון בהם. מעבר של פוליטיקאי ממפלגה אחרת לשנייה,  גם אם היא נובעת מתוך אופרטיוניזם אישי,  כל עוד אין בה  סתירה לערכים  בשמם דיבר או פעל  אותו פוליטיקאי  הנו מעשה לגיטימי, אם נעשה באופן שקוף,  בטרם הבחירות.

בעוד מעשהו של אהוד ברק, אשר מטעמים אישיים גרידא,  עזב את המפלגה  עם עוד שלושה  חברי כנסת חברי מפלגת העבודה, אשר נבחרו על-ידי מצביעי העבודה והקים את 'מפלגת העצמאות', בעיני,  הנו מעשה לא מוסרי, בעוד שעזיבתם של של  7 מחברי 'מפלגת קדימה' הגוססת, לאחר שהוכרז על בחירות   והצטרפותם למפלגת 'התנועה של ציפי לבני',  כדי לקבל את מקדמת מימון המפלגות לקראת מסע הבחירות,  הנה בעיני חלק מכללי המשחק שנקבעו בחוק.  שאלת  ההשתתפות  בכיסוי  הגרעון של מפלגת קדימה, היא סוגיה אחרת, בעייתית שמן הראוי, שהחוק יקבע  כיצד יש ליישבה, ומכל פנים,  שידאגו הנושים שהלוו כספם למפלגה על קרן הצבי.

יש להתעלם לחלוטין,  מקולות קרקור  הפוליטיקאים השונים כנגד המתחרים, על תנועת  הנדידה ממפלגה אחת אל השנייה, המבטאת אינטרס צר וכל תכליתה להשחיר את האחר.  גם התקשורת, לוקחת צד ואין לראות את דברה, כאמת  לשמה, כשם שאנו קוראים טוקביסטים רבים מנאצים ומגדפים ולא אחת, תוך סילוף העובדות.  מאכזב למדי,  ללמוד כי גם כמה גופים וולנטריים, הצטרפו למחאת הביקורת,  זאת בלא כל זכות מוסרית לחוות-דעה. כללי המשחק  נקבעו על-ידי הכנסת עצמה בפיקוח מבקר המדינה וועדת הביקורת המרכזית של הבחירות בראשות שופט בית המשפט העליון.   הגבולות של מוסר וראוי, של התנהלות נאותה או פגומה, בדרך  חבירתו של אדם  זה או אחר לרשימה פלונית, הם שוליים לעומת העניין המהותי האמיתי, של   מאבק מתבקש, של כל פוליטיקאי, למען  עקרונות ונושאים, שהוא מאמין בהם, אשר אתה סבור כי המפלגה עליה אתה נמנה, תפעל באמת ובתמים ליישמם, זאת תוך יושרה, הגינות ואימוץ האמת כערך נורמטיבי.

נשאיר את ההחלטה  באיזה מפלגה לבחור, לקביעת הציבור, בתקווה כי האזרח המוזן במידע לא אמין ומטעה, ידע לנווט בתוך ים הספינים, שטיפת המוח, הבטחות השווא, אחיזת העיניים -  בה הוא יהיה נתון בעת מסע הבחירות הצפוי עד ליום הבחירה עצמה.  בסופו של יום,  גם אם הבחירה של רבים מאתנו,  לא תהא טובה,  ואנחנו כחברה וכפרטים,  נשלם  מחיר כבד, זוהי הדמוקרטיה לטוב ולרע.

 
19.10.12 דוח מבקר המדינה, מאשש את הידוע על קיום שחיתות שלטונית מקיפה. בולטת אוזלת ידם של שומרי הסף


  דוח מבקר המדינה מאשש את  קיומה של  שחיתות שלטונית מקיפה בישראל. אין מדובר במעשי גניבה, שוחד או שוד. אלא בסתם מיליארדים אשר 'מטיילים' מהכיס הציבורי לכיסם של  עובדים חזקים, תוך קיום מצב בו  בולטת  אוזלת ידם של שומרי הסף-  אשר כשלו בתפקידם לשמור את  נכסי הציבור. אנו עדים להתנהלות מופקרת, כאשר למעשה,  רשויות אכיפת החוק, אינם עושים מלאכתם נאמנה. לקריאת הדוח המלא, חוויה קשה לא מרנינה ראה:
מבקר המדינה, דוח שנתי  63 א'  17-10-12


ממדי השחיתות השלטונית ברשויות השלטון בישראל,  נחשפים  בדוח מבקר המדינה לשנת 2012, אשר חושף שורה ארוכה של   מקרים,  בהם מצא המבקר דפוסי  התנהלות בלתי-ראויה בעליל של  זרועות השלטון, לרבות תאגידים ממשלתיים.  אין מדובר במעשי גניבה בנאלים או שוד אלים, או מעשה שוחד עבירות פליליות בהם נזעקת המשטרה לחקור, אלא במעשים  מופקרים לא נורמטיביים אשר ההיבט הפלילי בהם לא ברור, אך הם   מסמלים שחיתות שלטונית ברורה אשר נזקיה לקופה הציבורית  הנם כסף עתק.


דומה כי  רשויות אכיפת החוק, אדישים למצב, בו גורמים בקרב רשויות השלטון והתאגידים, מביאים להסטת סכומי כסף גדולים מהציבור לעבר קבוצות או בודדים, גם כאשר הדברים נעשים באופן לא ראוי, זאת כל עוד  אין  מדובר במעשה בו  נושא משרה, נטל באופן ישיר לכיסו.
העובדה כי  ציבור הרחב הוא הנושא בנטל הההפקרות של  העברת כספים לידיים של בודדים, של העדפה פסולה או התנהגות המנוגדת לכללים  מצד נושאי משרה ושאר כשלים קשים  -  אינה גורמת לרשויות אכיפת החוק לפעול כנגד האחראים.   לתפישת עולמי, מעשה בו נושא משרה או  נבחר ציבור,  בו נגרם ביודעין,   הטלת עומס כספי  על הציבור או חלקו, הנו   מחפיר, חמור וקשה הרבה יותר, מאשר מעשה גנבה, או שוחד שלא הביא לנזק של ממש.   כל עוד, היועץ המשפטי, הפרקליטות, והמשטרה, אינם סבורים כך והם רואים במעשים מופקרים אלה, כשל מנהלי גרידא, וכל עוד אין ראש הממשלה, שר המשפטים והכנסת,   מאלצים את רשוית אכיפת החוק,   לפעול לשמירת האינטרס הציבור הממשי, בדרך של ביעור השחיתות השלטונית, המצב ילך ויחמיר והרבים, ימשיכו לשלם  עבור מעשיהם הנואלים של  המעטים, כלומר מבין אלה המחזיקים במשרות נכבדות הפועלים באופן לא ראוי, קבוצות חזקות של עובדים ושאר מחוברים ובעלי כוח.  


שוב קבלנו  ממבקר המדינה,   התראה על מחלה  ממארת של זרועות השלטון, שתעבור גם היא בלא תגובה הולמת.  חלפו רק יומיים מעת הפרסום, ודומה כי הדברים כבר נשכחו מלב הרבים.  ממשלת ישראל, הפוליטיקאים  - ממילא אינם ששים לעשות מעשה לבער את  הרע וכך ידברו קצת על המיליארדים אשר זרמו  בצורה פסולה  לכיסיהם של עובדי חברת החשמל,  על  52 תאגידי מים שניתן לרכזם, שמייקרים את  מחירי המים, הגבוה ממילא בלא שהדברים נבדקו כראוי,    על  רשות המסים אשר נוהגת מדיניות בלתי שוויונית מקלה בחלקה, לגבי מעלימי מס, הזוכים לפטור ממשפט פלילי, אם ישלמו כופר, על  בנק ישראל, שעובדיו מרוויחים סכומים גבוהים מדי והנהלת הבנק, מתמהמת לטפל בנושא,  על המדען הראשי אשר מעניק מענקים בסכומים נכבדים, בלא שיש בידו קריטריונים לחלוקת הכסף הציבור, ולא מנינו אלא את חלקם של  הגופים הסורחים.


דו"ח מבקר המדינה אשר התפרסם ביום 17.10.12  הוא הדוח הראשון עליו חתום מבקר המדינה החדש, השופט בדימוס יוסף שפירא  וגם הוא כמו קודמיו, פרי עבודה רבה של מאות עובדי משרד מבקר המדינה, המתפרסם היום מתייחס לנושא הרגולציה על תאגידי המים ותמחור מים למשקי הבית בישראל. מים הינו מצרך בסיסי בעל ביקוש קשיח ועקבי ולכן הרגישות בנושא זה גדולה. בנוסף, על אף קמפיינים בלתי פוסקים וחינוך לחיסכון במים, יכולתם של משקי הבית לחסוך בצריכה הינה מזערית – כך שאין ביכולתם לצמצם בהוצאות המים שלהם והעלויות הגבוהות מהוות מעמסה בלתי נסבלת על כלל הציבור והאוכלוסיות המוחלשות בפרט.


לא אלאה את הקורא,  בפרטי  הכשלים,  הסטיות, הבזבוזים, דרכי ההתנהלות  הקלוקלת של אותם גופים ציבוריים,  אשר בראש כל אחד מהם, עומד מנכ"ל המשתכר סכום ענק, יש להם גופי בקרה פנימית שאינם עושים את עבודתם נאמנה, פיקוח באמצעות גופי ממשלה,  או דירקטריונים, אשר מעלימים עין, או  מעדיפים להחריש נוכח מעשה השחיתות השלטונית הברורה, המזעזעת,  אותם חושף דוח מבקר המדינה, עוד פעם ועוד פעם ואין עושה דבר.
קשה להמעיט  בהיקף נזקיה הכספיים, המוסריים של  אותה  התנהלות מופקרת, אשר בחלק מהמקרים,  עולה מיליארדים רבים.  כאשר  מתרחשים כשגרה, מעשים כל כך קשים של פגיעת מעטים,  בדרך כלל בכירים,  בחובת האמון אותה דורשת משרתם, כאשר  ערכים וכספים של הציבור, הם למעשה הפקר,  כל זאת, נוכח שתיקתם של שרי הממשלה ומנכ"לי משרדי הממשלה האחראים או הדירקטוריונים, וגם, ואולי עיקר,  של  חוסר עניין מצד רשויות אכיפת החוק, קרי, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות והמשטרה -  להכנס לעובי הקורה כדי לבדוק, לברר ולבער את  הנגע הממאיר של השחיתות השלטונית  -  כל אלה, מעמידים את   שלטון החוק  באופן מחפיר ואת יעילותם של הגופים שומרי הסף, באור  עלוב, המחייב שינוי רבתי, מצד  הדרג הפוליטי, שהוא למעשה האחראי לכל אותה הפקרות.


הכוכבת  הבלתי מעורערת  של   דוח מבקר המדינה, לשנת 2012, היא חברת החשמל,  אשר מבקר המדינה יוסף שפירא, מקדיש לו  שלושה פרקים נפרדים :  גיוסי ההון של  חברת החשמל,  פיטורי מבקר הפנים, הפנסיה של עובדי החברה, אשר כידוע,  מאוגדים בועד חזק, שתלטני, המחזיק את מנהלי החברה ולמעשה את כל המדינה, במקומות הרגישים.


אתה קורא את  הכתוב ואינך יכול שלא להזדעזע.  עם כל הכבוד לעבודתם הקשה לעתים והמקצועית של עובדי חברת החשמל,  המילארדים שהם 'קיבלו',  בדרך שיש לגביה סימני שאלה רבים על כשירותה ומידת אחריותם המנהלית, האזרחית והפלילית של כל המעורבים בפרשה. שוב נחשפת דרך התנהלות שערורייתית של  דירקטוריון ושל  הנהלת חברת החשמל   ולא פחות חשוב, של הגורמים הממשלתיים ( הרגולטורים ) אשר תפקידם לפקח על חברת החשמל.
הפקרות של מיליארדים  אותם למעשה משלם הציבור בתעריפי חשמל  גבוהים, הם למעשה  'שוד' הקופה הציבורית,  מצד עובדי חברת החשמל,  בלי נשק, בלא פצצות, רק בכוח האימה  אותה משליטים עובדי חברת חשמל, גם אם אינם מאיימים במפורש. 


מיליארדים אינם עוברים מכיס הקופה הציבורית לכיסם של  מעטים  בלא  אחריות אישית, של רבים מקרב אנשי השלטון, אשר חובתם הייתה לשמור על רכוז הציבור.

היכן היה ומה עשה ומדוע שתק,  דירקטוריון חברת החשמל,  בו יושבים דירקטורים נכבדים, המקבלים שכר נאה עבור השתתפותם.   מה פעלה רשות החברות נוכח המתרחש בחברת הענק,  מדוע החרישו  אנשי האוצר בכל הקשור לעניין דרך  גיוסי ההון התמוהים של החברה. צריך רק מעט דמיון, והכרה שטחית עם החוק הפלילי, כדי להבין כמה סעיפים ייתכן וכל אותם אנשים נכבדים,  הפרו במהלך השנים בכל הקשור למעשי ההפקרות  המתרחשים באופן רצוף בחברת החשמל,  שעלותם מיליארדים רבים.


אין סוף שעות עבודה הושקעו על-ידי משרד מבקר המדינה, בליקוט החומר, ריכוז הממצאים, בדיקתם, העלאתם על הכתב והבאתם בפני הציבור.  אמנם אין למוסד מבקר המדינה אמצעי אכיפה או  הסמכות להטלת סנקציות נגד האחראים, אולם קריאת הדוח הקשה, מבלי שמבקר המדינה  מפרט,   את שמות האחראים ואת הצעדים שהוא מציע לנקוט נגדם,  הופכים את  המסמך המחריד ציבורית, למען ספר דמיוני, על שחיתות רבתי בכוכב לכת  אחר. 
מה עושה היועץ המשפטי  נוכח הממצאים החמורים, גם אם מבקר המדינה לא העביר את את הדוח אליו  בשל חשד למעשים פלילים שנעשו בחברת החשמל או בגופים אחרים  המופיעים בדוח.


הדרך בה נוקט  היועץ המשפטי, הפרקליטות, המשטרה, של  שתיקה וחוסר מעש, כאשר  ים של ממצאים  קשים מונחים לפתחם,  הנו מתכון ברור וקיום רוח גבית, להמשכה של  השחיתות השלטונית, שגשוגה ופגיעתה הקשה במרקם החיים הציבוריים, הכלכליים,  של  הציבור הרחב.


בעצם, האחראים העיקריים,  למצב המייאש,  הנה ממשלת ישראל והעומד בראשה, ביבי נתניהו, שהוא כמו קודמיו,  נותן לזרם המים העכורים להמשיך לזרום באפיק המזוהם, של התנהלות שלטונית לא ראויה.   לא מספיק כי נצעק  - 'מושחתים נמאסתם',  אלא הציבור צריך שלא להחמיץ,  את ההזדמנות  הקרובה בעת הבחירות, כדי לבחור באלה, בהם הוא מאמין, כי  ייאבקו כדי לבער את השחיתות. 

 

 
16.9.12 כ'ט אלול תשע"ב - תכלה שנה על בעיותיה, עולם שברירי, מסוכן. החיים הטובים שהיו מנת חלקם של רבים, עלולים להעלם כהרף-עין. תחזור תקווה לעולם שפוי, הוגן, מתחשב, חסוד

החלטה על  מלחמה או מניעתן, אינו  מהתחומים בהם אני מבין יותר מכל הדיוט ברחוב,  בנושאי הכלכלה לא אתן עצות למרות ניסיוני כי רב, אך  אני פועל  ביתר שאת   וחוזר ומשמיע קולי,   בעד התנהלות שלטונית תוך תרבות אמת, הגינות, הוגנות, שקיפות שלטונית במקום בו נדרש, ושתיקה מוחלטת בנושאים מתבקשים.  יישומם  של אלה  אינו דורש תקציב, אינו קשר בהסכמים קואליציונים או אינטרסים מפלגתיים. כל  שליט, כל גוף שלטוני,  אשר מדינת ישראל, החברה הישראלית, העם היהודי – יקרים וחשובים לו,  צריך לאמץ אותם מני ובי.

בחודשים האחרונים, הפסקתי להביע דעתי בענייני השעה (מה שקרוי אצלי דעה אישית), ואני מתרכז בכמה נושאים אשר חושפים את שקריהם של כמה מראשי השלטון, את אוזלת ידם, את תרבות הצביעות, חוסר המעשה ודיבורי  הסרק, שחלקם  רחוקים מהאמת.    אלה תוצאתם אינה מיידית, הם פחות דרמטיים, כמו סרטן ערמומי, המסתתר במחילות  הגוף והוא מכרסם בו, עד שרעתו מתגלית ואז, לא אחת, מאוחר מדי להציל את הנפש ואת הגוף.


קשה להפריז בחומרת העת  בה אנו נמצאים,  נוכח המתרחש בעולם וכמובן,  בתהליכים המתרחשים אצלינו בסביבה הפרועה של המזרח הקרוב. לא די בכך ובשנים האחרונות, נחשפנו לתדהמת רבים,  עד כמה שבריר  הסדר החברתי-כלכלי העולמי,  קיומם של מנהלי חברות ענק עולמיות שהתברר כנוכלים רבתי,.   העולם היציב כביכול,  לו הורגלנו בחמישים השנים האחרונות שברירי ועלול לקרוס כשאין עדיין שיטה אחרת היכולה להיות תחליף סביר.  הנאציזם והפשיזם הושמדו,  הקומוניזם  שבק חיים בקול מפץ גדול והשיטה הקפיטליסטית המיטיבה כביכול,  הפכה להיות המושלת הבלעדית בכיפה. בחלק מהארצות,  כשלי הקפיטליזם רוככו  במדיניות רווחה נרחבת,  אשר לא אחת עוצמתה ועלויותיה, ערערו את שווי המשקל של  יכולת המדינה לממן את ההסדרים.  בחלק מהמדינות המשגשגות, כולל ישראל,  הקפטילזים הפך דורסני,  מעוות, לא-יעיל, עד כדי סיכון הסדר החברתי-כלכלי  כולו, תוך הפיכת שכבות רחבות של מעמד הביניים, להיות תלויים, דלים או אפילו  חסרי כול.  אמנם  עוצמת המשבר הכלכלי, עדיין אינה מורגש בכל בית, והמהלך ברחובה של עיר גדולה, בין בארץ ובין בערי המטרופולין של העולם,  יתקשה להבחין  בחומרת הבעיות בפניהם ניצב העולם.   אולם כל מי  שאינו אוטם  אוזניו, אינו עוצם עיניו ואינו מתעלם מהרוחות הקשות הנושבות מכל עבר, אינו יכול שלא להיות חרד מפני הבאות וידינו קצרה ממעש.

עיתות השפע הכלכלי, מותרות הצריכה, תרבות התקשורת שעברה מהפכה בלתי תאמן ולא רק לטובה,  כל אלה יצרו אצל מרבית תושבי הארצות המפותחות, תחושה שובע ושל שביעות רצון, תוך אמונה  שאנו חיים בעולם  וחברה יציבים, וי המדינות, על-אף, בעייתיהן  המתגברות, לא יתנו לסדר העולמי להתמוטט. עוניים של  רבים מבני הארצות המתפתחות, המלחמות שגבו  מיליוני קורבנות, הפערים  הכלכליים שהלכו וגדלו בתחום  המדינות המבוססות ושיטה כלכלית-קפטילסטית חזירית – מושחתת  -   הביאו את החברה הכלכלית המפותחת  אל פי התהום, מרחק מחה מקריסה ממש והמוני האדם, גם במדינות הדמוקרטיות, אינם מרימים ידם בעד שינוי של ממש.  

במציאות הכלכלית הקשה במרבית אומות העולם,  נראתה ישראל עד לפני כמה חודשים, כאי של יציבות כלכלית יחסית,  כאשר גם המחאה  החברתית  שסחפה המונים בקיץ שעבר, לא נראתה כמי שבאה לשנות את פני הפערים החברתיים-כלכליים העצומים, שהחלו לקנות תפישה גוברת בחברה הישראלית.

 

חלק לא מבוטל מאותו מצב טוב יחסית כביכול של הכלכה הישראלית, היה פרי אשלייה  תוצאה של תרבות השקר של המנהיגים, הגזמה תוך הטעיית ההמונים. החוליים המוסתרים  של הכלכלה ושל החברה הישראלית  התחילו לצוף  על פני השטח  ולגבות מחיר כבד מנשוא, שילך ויאמיר.  השאלה אינה האם אנו צפויים להתהוותו של קש אשר ישבור את גב הגמל,  או שהרעה הנה לפתח בשל  כמה  גפרורים מסוכנים, (מלחמה מול איראן או חיזבאלה, סוריה או החמאס),   שעלולית להצית באבחה אחת,  את השטח כולו.   גם בתחום הכלכלי,  ישנן כמה פצצות רבות עוצמה, כמו  המשכנתאות שנהפכו להר ענק של התחייבויות אשר הכיסוי להם  בעייתי,   עלולות להתגלות לפתע, ללא כל אזהרה,  למפולת שלגים שתסחוף אחריה את כל ההר. המשכנאות גבוהות, הריבית  תעלה, השכר קבוע במקרה שיש  עבודה,  וההוצאות המחייה הולכות וגדלות.  כל אלה,  עלולות להביא תוך זמן קצר,  למצב של חוסר יכולת לשאת בתשלומים לעשרות אלפי  אזרחים והדרך משם אל הגיהנום, אינה ארוכה.

 

 המשק הישראלי, אשר נפגע מהמצב בחו"ל,  מתקשה להחיל  בנוסף  לצרות מחוץ, גם את המציאות הישראלית הקלוקלת.   תרבות השקר של חלק מהפוליטיקאים, של כמה מעושי דברים בשרות הציבור, ניפוח ההצלחות והצנעת הכשלים, דיבורי סרק במקום מלים,  שחיתות שלטונית גוברת,  העדר שקיפות פעולות השלטון,   אי-יישום תוכנית רפורמה בסיסיות,   יחסי הון-שלטון בעייתיים, העלמות מס בקנה מידה קולסאלי, בין אצל תאגידי הענק ובין אצל בעלי מקצוע, תופעה של בית בישראל נתקל בה, כשהוא מזמין  עבודה.   שכר עתק  לא מידתי וללא הצדקה  למנהלים ועובדים בכירים של חברות בורסאיות  אשר רוב מניותיהם בידי הציבור, קריסת השיטה  של  טייקונים כלכליים  שרכשו אימפריות  בכספי ציבור ממונפים, מה שהביא ל'תספורת' של מיליארדים  של כספי פנסיה וגמל.  פערי תיווך עצומים וחולשה של הרגולטור , שהביאו למחירי מוצרים ושירותים הגבוהים בהרבה מאלה שבחו"ל,  תחרות מוגבלת בין הבנקים, אשר למרות היציריתיות  המוגבלת שלהם גורפים רווחי ענק, חברות הביטוח,  המנצלות את חולשת הממשלה בגריפת רווחים כמו בביטוחי בריאות בעייתיים, מערכת הבריאות הטובה, ההולכת ומידרדת,  תוך  שימוש לא מבוקר ובעייתי ברפואה הציבורית מצד אלה שיש להם.  קיומו של מגזר חרדי ההולך וגדל,  המקבל כספי מענקים והטבות בסכומי עתק, בלא תרומה כלכלית  למשק, כמוה כסרטן אלים.   הציבור הערבי הישראלי, החצוי בין נאמנותו ורצונו להשתלב בחייה הכלכליים של המדינה, תוך הימנעות לשאת בעול הלאומי של מדינה מתגוננת, אינו יכול לרקוד על שתי החתונות. בצד שיפור הזכויות של ציבור זה, יש להשית עליהם, חובות אזרחיות מלאות.   קיומם של   קבוצות של מיוחסים-מחוברים, עובדי ציבור אשר  מקבלים שכר ותנאים, מופרזים,   כמו: עובדי נמלים, שדות תעופה, חברת חשמל,  מקורות, עובדי  בנק ישראל, עובדי משרד מבקר המדינה  וגופים דומים-   המקבלים שכר ותנאים הגבוהים בהרבה מאלה שמקבלים עובדים משכילים, מוכשרים, התורמים למדינה  לא פחות,  ואשר גם אינם נהנים מביטחון תעסוקתי  כמו המיוחסים הזוכים לתמיכה מסיבית של ההסתדרות ושל מפלגת העבודה ובראשה שלי חיימוביץ..  מכמני השפע מהם נהנים כמה עשרות אלפי  עובדי ציבור,  יש בהם לא רק מסר ערכי פסול, אלא  חוסר יעילות ברור של עלויות כבדות,  בהם נושא תקציב המדינה, מה שפוגע ביכולת המדינה לחלק את משאבים באופן הוגן.  תקציב ביטחון שרב בו הסתום על הנגלה ואשר הפנסיות של  משרתי הקבע,  מגיעות לסכומי עתק, בעוד חילי וקציני המילואים, אלה הנושאים בעיקר  נטל הביטחוני הכבד,   כיסם ריק והם נפגעים מגיוסם התדיר לדגל.

 

רשימה חלקית של חוליים  זו שהם נחלתו של השלטון בישראל, של החברה ושל מבנה המשק,   יכולה  להשתפר, או אפילו להצמצטם לממדים  סבירים, אם היה מנהיג בישראל, אם שרי הממשלה וחברי הכנסת, היו  מרביתם,  אנשים בעלי יושרה, יכולת ורצון להיטיב ולשרת את העם, ולא רק קובץ של עסקנים, אומנים במלאכת ההיבחרות הפוליטית  ויכולת שרידות בגו'נגל  הדמוקרטיה המקרטעת, המתבססת על  ספינים הגובלים לא אחת בשקר רבתי,  עיתונות מגויסת בחלק עם אג'נדה ברורה,  סכומי עתק בשרות בעלי האינטרסים כדי להטות את כף המחוקק ודעת הקהל    וטכנלוגיה אשר מוכרת להמונים,   מידע מקוצר, מטעה, ממותק,  משכר, המרחיק את  האמת ואת הרצון להיות מעורב.  

ימים אלה במיוחד,  מאופיינים בענן השחור המתקרב אלינו מצפון מזרח, ממדינת איראן. ואולי בעצם, הסכנה האמיתית לחוזקה של ישראל אסטרטגית, אינה מצוייה בידיהם של האייטלות, אלא במים הרעים, שהולכים ומתהווים בין  ממשלת ישראל ובראשה בנימין נתניהו לבין הממשל האמריקאי בראשות הנשיא אובמה.  גם אם תפישתו של נתניהו לגבי  עוצמת האיום הגרעיני האיראני והצורך להשמידו באמצעים פיזיים, הנה תפישה נכונה, הרי הדרך בה ניווט בנימין נתניהו  ורצונו לכפות על הנשיא אובמה, להתקיף את  איראן לאלתר או לקבוע קווים דוגמטיים אדומים שיייאלצו אותו לתקוף, כל זאת חודשים לפני הבחירות בארצות הברית  -  הוא ניסיון נואל  של בנימיין נתניהו, מול מעצמת העל, שיש בו  לא רק חוצפה, אלא בעיקר איוולת, כדוגמאת זו  שעמנו ידעה כבר בעברו.   יש לקוות  כי העכרת היחסים  המשמעותית  בין ראש   המעצמה הגדולה, לראשה של  מדינת החסות,  המאוימת -   לא תגמר במפלה  קשה מנשוא.

 

אין לי שמץ של מידע,  מעבר לנמסר בתקשורת ובמאמרים,  על   המתרחש באיראן, על הסכנה הגלומה ועיתוי יצור הפצצה הגרעינית הראשונה, על יכולת השיגור של איראן, על  האפשרויות הרעות שתקרנה בעקבות התקפה  ישראלית אפשרית על מתקני הגרעין שם.   המידע הופך בעיני בליל של  עובדות, הערכות, ספקולציות, שכל אחד מנצל אותם לפי השקפתו והאינטרסי הפוליטיים שלו. ממש מפחיד.

 

המאמר הראשון שכתבתי באתר בושה, בעניין  היום, היה  ב- 15.10.06 שכותרו היה 'הבעייה האיראנית מה עושים '.   התמונה לא השתנתה במשך  אותן שש שנים, להוציא זאת שהאיראנים קרובים יותר לייצור פצצה, העולם מכיר בעובדה זו ואולי, אולי, יש לנו  אמצעים טובים יותר, כדי לפעול צבאית מפי שהיו לנו לפני שש שנים.

ראה: 15.10.2006   הבעייה האיראנית מה עושים

כבר אז  הבעתי דעתי, , כי ארצות-הברית הינה המעצמה היחידה שבידה האמצעים והכוח להשמיד את מתקני הגרעין האיראני, ואני סבור בכך, וביתר שאת גם כיום.  לא משום שאני יודע משהו,  אלא משום שכך נראים הדברים לכל בעל הגיון. מכאן,  שאם   תחליט ישראל להתקיף לבדה, (גם אם נתעלם מה יגידו ויעשו האמריקאים, האירופאים ואיך יגיבו האיראנים עצמם)  הרי אם מדובר במשהו קונבציונאלי, של כך וכך מטוסים שיטילו פה ושם כך וכך פצצות במשקל כזה או אחר,   לדעתי  הלך עלינו בגדול.

 

אבל אם,  בחורינו הטובים, הצליחו ליצור משהו (שלא התגלה בפטפטת   השלטונית גם בעניייני ביטחון),  אשר יש בכוחו ליצור  שינוי דרמטי של החזית  (ואינני מדבר על נשק גרעיני, שלכאורה,  אינו קיים בידי ישראל),  ואם אכן, מאמינים מומחי הביטחון  כי יש בכוחם להפוך נשק זה,  למשמעותי  במניעה או הפסקת הייצור הגרעיני  האיראני לשנים ארוכות  -  רק אז, האופציה הצבאית של תקיפה נגד אירן נראית ממשית,  ולא איום סרק שאנו עלולים להגרר אליו ואשר אחריותו, מי ישורנו.


ולמרות העננים הקודרים המכסים את שמי  אזורנו,   נאמין בטוב, בתקווה כי בסופו של יום מעז יצא מתוק. 

שנה טובה

 
« התחלה הקודם 10 9 8 7 6 5 4 3 2 1 הבא סיום »

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

adobe dreamweaver cs6 price 
buy adobe illustrator mac 
office 2010 cheap for students 
discount windows xp full edition 
cost of camtasia studio 
cialis preisvergleich achat cialis générique 5mg viagra waar te koop tadalafil 20mg preis viagra sans ordonnance belgique
purchase levitra online 5mg tadalafil buy sildenafil viagra 200 mg viagra levitra vardenafil tablets
tadalafil online generic equivalent for viagra generic cialis manufacturer 200 mg viagra tadalafil manufacturers india