בושה בושה
המקרה שלי - סרטן הלבלב

הייתי  איש בריא יחסית, עם כושר גופני מצויין. טיילתי הרבה ברחבי ישראל ובטרקים  באירופה. החיים היו יפים אלי.  פנסיונר בן 74,  משפחה אוהבת, מצב כלכלי מצויין וחיים טובים בהיבטים רבים.  כל זה השתנה  במידת מה, כאשר בנובמבר 2011, גילו אצלי  לי  ציסטה בלבלב בעקבות CT  של הבטן  אותו עשיתי כדי לשלול   מיחושים שונים בדרכי העיכול, שאין להם קשר ללבלב.  גם גילוי הציסטה, שלא נראתה ממאירה, לא עורר אצלי חשש, אך  לא הזנחתי את הממצא בבחינת 'יהיה בסדר' או 'זה שום דבר'  ועשיתי ופעלתי כדי לקיים בירור לבדיקת הממצא ופעלתי  כל שהורו לי הרופאים.  ראה:

 

 

למרות שה - MRI שעשיתי לא הצביע על סרטן,  המשכתי לערוך בדיקת סמני דם לגילוי הסרטן.  עליית הסמן CA19-9   עוררה חשש לקיום סרטן ועשיתי בדיקת פולשנית נוספת דרך הקנה FEA,   אשר קבעה אמנם כי הציסטה שפירה, אך מאחוריה, מסתתר גידול סרטני שגודלו וטבעו לא ברורים. באותו עת הבנתי כי חליתי בסרטן הלבלב, שהוא סרטן קטלני, וכי תוחלת חיי  נמוכה. ביקור אצל  3 רופאים מומחים  איששה את החששות שלי, ומהרגע הראשון לא הייתי באשליות ולא שחקתי במלים. סוף ימים קרוב. לתדהמתי, הבשורה הזו, התקבלה אצלי בשלוות נפש.  הטרידו אותי הרבה היבטים בתהליך לקראת הסוף, ובעיקר הפרידה ממשפחתי ועל חייהם מבלעדי, כמי שדאג לכל המינהל הביתי, הכספים, התשלומים, ענייני המס וכו.  כן הייתי מודאג עד  כמה אסבול עד שאוציא נשמתי, ואיך מצמצמים את הסבל. ראה פליאטיבית.  כן התחלתי לחשב מה אספיק לעשות בזמן שנותר לי, שאיש מבין הרופאים לא רצה לומר לי אפילו באומדן, מתי יבוא סופי.

על דעת כל הרופאים שבקרתי, אני חייב לעבור ניתוח קשה בשם וויפל, בו נכרת הלבלב ומספר אברים סמוכים.  אם הסרטן לא יחזור, ולאחר טיפולי כימו, יש לי סיכוי לרמיסיה מסוימת.  אם בניתוח יתברר כי הסרטן גלש מעבר ללבלב, או  שהוא יחזור, כי אז 'הלך עלי' והסוף יהיה קרוב. כמה, לא  נרמז אפילו.

לא הססתי, מבלי שבדקתי באופן  יסודי את הסיכויים.  לא ראיתי בריירה אחת, לי ולמשפחתי.   בגילי העדפתי  לבצע ניתוח כזה גדול בבית חולים  שיבא, שהוא בית חולים ציבורי ומעולה.

הניתוח נמשך  11 שעות, כשאני ישן והרופאים עושים ממש מלאכת אמנות מדהימה.  את הניתוח ביצע ב 1.3.2013 ד'ר ברק בן זכאי,  כירורג מעולה ואדם מדהים. שכבתי בבית החולים 11 יום, בלא שאכלתי כלל. משהצליחו לתפעל את הקיבה, יצאתי לתהליך הבראה ארוך.  בניתוח נכרת ראש הלבלב של וכן הוסרו חלקים נוספים בגופי, אך  הגוף תפקד מלא ופעלתי עצמאית.  עסק קשה, אבל לא נורא.

חודשיים לאחר מכן, התחלתי לקבל כימותרפיה מונעת, כדי לעכב או למנוע חזרת הגידול.  אומרים שזו (גמזר) כימו קל יחסית, אבל אתה על הפנים, והגוף נפגע. אמנם כבר תפקדתי באותה עת, ואפילו צעדתי בגני השכונה בה אני מתגורר, אבל כימו, זה זיפת...

 

ארבע חודשים אחרי ניתוח ה'וויפל' הקשה שעברתי,  בו נכרת ראש הלבלב שלי, בעיצומו של הטיפול הכימותרפי למניעת חזרת הגידול  מלאו לי  75.  במקום לחגוג עם חברים במסיבה,  העדפתי לוותר על החגיגה ולהמשיך בתהליך ההבראה מהניתוח המורכב והתמודדות עם קשיי הטיפול הכימותרפי. תיפקדתי  היטב ואפילו צעדתי כמה קילומטרים פעמיים בשבוע. מצב רוחי היה טוב, חברים שהגיעו לבקר אותי בביתי באו לעודד ויצאו מעודדים. המתנתי עד  לאחר יום ההולדת כדי להביא  בפני הרבים, את התובנות שלי מהצטרפותי למועדון חולי הסרטן,   לרבות כמה כללים של  התנהלות אישית שקבעתי לעצמי ואני מתנהל על-פיהם.

 

ראה:

סרטן - המקרה האישי - תובנות ראשונות לאחר הניתוח - יוני 2013

 

המקרה האישי שלי, מנובמבר 2013, עת אובחן סרטן הלבלב,עד סמוך לסוף.

תודתי  החמה נתונה לחבר, פרופסור שמעון בר-מאיר, מטובי  רופאי גסטרו בישראל, (לשעבר מנהל מכון הגסטרו  והכבד בבית חולים שיבא),  אשר מיד לאחר שפניתי אליו לעזרה, איבחן את החשש לקיום סרטן  הלבלב,  וייעץ לעבור את הניתוח הקשה, גם אם אז סברו חלק מהמומחים עמם נועצתי, כי  אפשרי שהגידול  או הציסטה בתוכי, עדיין אינם ממאירים.  עצותיו והסיוע שלו, יש להם חלק חשוב במצבי הנוכחי ובסיכויי לחיות עוד כמה שנים טובות.

 

מלכתחילה לא עסקתי בתהליך של הדחקה ולא נכנסתי למצב של  פניקה או חוסר אונים, למרות שידעתי את מלוא הסיכונים של מצבי, שלא להאריך חיים עד מאה ועשרים.  אמנם הייתי צעיר ברוחי ובדרך התנהלותי והמחלה גדעה את  אהבת הטיולים שלי, אך  קבלתי את המצב החדש,  ולא קוננתי על מר גורלי. קיוותי עוד אשוב לטייל ולתפקד באופן מלא.   בבת אחת,  הפכתי מקשיש צעיר ברוחו במצב גופני מצויין, אדם המהלך בטבע ומטפס בהרים, מאדם שרוקד ומשתתף בערבי זמר, לקשיש  החולה בסרטן קטלני.  החלטתי, שעד כמה שהדבר נוגע לי,  אשמור על רוח איתנה, אופטימיות, ואעשה כל שנדרש כדי שאם אצליח לשרוד, איכות חיי תהיה טוב ותחזור להיות ככל האפשר, קודם להצטרפותי למועדון האונקולוגי.

 

 

אין בכתוב  בעמוד זה או בעמודים האחרים אותם הבאתי באתר בושה  בנושאי הסרטן  או בנושאי בריאות אחרים, בשום אופן משום עצה רפואית כלשהי. לכך, ישנם רופאים, ומטפלים בתחומים שונים.

 

מיד לאחר שובי מבית החולים חזרתי לפעילות מלאה של אתר בושה ועמו מאבקי למען חברה ושלטון הוגנים וטובים יותר,  והדבר הראשון שעשיתי שהגעתי הבייתה היה לענות לפניות הגולשים שהצטברו בתיבת הדוא"ל של אתר בושה.  היה ברור לי, כי חלק מזמני, יוקדש לנושא מחלת הסרטן, אם כי החלטתי לא אשאב כל כולי  לתוך עניין הסרטן,  וכי אקדיש לכך, רק חלק לא גדול מזמני.

 

כשאתה מתחיל טיפול אונקולוגי המבוצע באחד מהמרכזים  בישראל לטיפול בחולי סרטן במסגרת הרפואה הציבורית, הרופא האונקולוג המטפל בך, הופך להיות האורים והתומים בכל הקשור בגופך. אתה יכול לחקור, לבדוק, לשאול, לברר, לבקר רופאים אחרים, לבקש חוות-דעת שנייה מרופא בארץ  או בחו"ל, אבל  לדידי,  נקודת המרכז הייתה האונקולוגית אליה הוצבתי בבית החולים שיבא - תל השומר, ד"ר עינת שחם-שמואלי,  מומחית מהמעלה הראשונה בנושא גידולים בדרכי העיכול.

 

הייתי במצב בו גופי היה נקי לכאורה מסרטן, תוך שאני מקבל טיפול כימותרפי אדג'וונטי,  שצריך לדחות ככל הניתן את שובו של הסרטן או גרורות.  וכידוע, סרטן הלבלב, הרבה יותר מסוגי סרטן אחרים, אוהב לחזור.

קיבלתי כמה החלטות מלכתחילה:

 

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

rosetta stone army discount 
download windows server 2012 r2 standard iso 
discount corel draw x6 
cheapest adobe premiere elements 
best price office 2010 home and student 
propecia commande cialis prix officiel viagra niederlande rezeptfrei commander kamagra compra viagra generico
discount cialis and viagra vardenafil hcl 20 mg buy sildenafil citrate pills cheap cialis australia generic vardenafil
over the counter viagra alternative female viagra does it work tadalafil e20 sildenafil citrate cheap sildenafil 50