בושה בושה
23.1.12 סיכומים לבית-המשפט העליון, מביאים התנהלות קלוקלת בעליל של עיריית הרצליה בנושא ארנונה למגורים


חשבנו לנכון, להביא לידיעת ציבור תושבי הרצליה את הנוסח של הסיכומים מטעם  המשיבים (אריה גבע ושכניו) בפני בית-המשפט העליון,  בערעור אשר הגישו - עיריית הרצליה, יעל גרמן ומנהל הארנונה, לאחר שהפסידו בדין בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים.  הסיכומים, מציפים דרך התנהלות  קלוקלת בעליל של עיריית הרצליה,  העומדת בראשה - יעל גרמן ומנהל הארנונה שלומי אסולין, במגזר רחב יחסית  של נושאי  גביית ארנונה למגורים.

אריה גבע מודע היטב למשמעות  אמירת האמת ואין בלתה,  קל וחומר בפני בית-משפט  וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, בפני בית-המשפט העליון. כל העובדות המופיעות בסיכומים, גובו בתצהירים ובראיות מוחשיות.

ראה:


סיכומי המשיבים  במתכונת שהוגשה בחודש ינואר 2011, לבית-המשפט העליון עע"ם 3824/11 .  הדיון בערעור יתקיים בחודש מאי 2012.

 

עע"ם 3824/11  עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה נ. אריה גבע ואח' .

 

על-פי צו בית-המשפט העליון, הוגבלו סיכומי הצדדים ל  - 8 עמודים בלבד.

לא כל ההדגשות הופיעו בסיכומים שהוגשו לבית-המשפט העליון.

למען מניעת אי-הבנות, בכל מקום בו נאמר בסיכומים – המערערים – כתבנו כאן : עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה. מטעמים של נוחות הקורא שאינו משפטן,  הושמטו  מהסיכומים להלן,  הפניות אל מוצגים ואל אסמכתאות, הנמצאים בכתב הסיכומים אשר הוגשו לבית-המשפט העליון.  לקריאת הסיכומים

 

1. להלן סיכום טענות המשיבים בערעור על פסק-הדין ב- עת"מ 1732/08  (כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן) מיום 28.3.11 , ( להלן -  בית-משפט קמא;  פס"ד קמא) .נוכח  העובדות בפניו,  קבע בית-משפט קמא, כי אם לא יקבל את טענות  העותרים, (אריה גבע ואח', לגבי  חוקיות הגדלת שטחי הדירות החייבים בארנונה,  כי אז,  ישוב  בית-המשפט  וידון בסוגיה – לפיה – "הארנונה המוטלת על המשיבים, הנה גבוהה באופן בלתי סביר משווי הנכס וזאת בהשוואה לנכסים אחרים בתחום הרשות המקומית". מכאן, אם יקבל בית-המשפט  הנכבד  ערעור זה, יש להחזיר את  התיק לבימ'ש קמא לדיון בסוגייה של  הטלת  נטל הארנונה הבלתי-סביר בעליל על המשיבים,  ביחס לתושבי העיר האחרים.


2. ענייננו במאבק  משפטי אותו מנהלים המשיבים מאז 1999, כנגד החלטת המערערים להוסיף לשטח דירותיהם החייב בארנונה, את שטחי: מדרגות, מרתף, עליית גג (למעשה מחסן), (להלן – 'שטחי המריבה'), ששטחם 67 מ"ר, שמשמעותו,  הגדלת שטח הדירה החייב  בארנונה בלמעלה מ – 50%. עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה,  פעלו  תוך חוסר שקיפות, מצגים כוזבים וטענות שקריות, בהם טענה עיריית הרצליה,  באמצעות מנהל הארנונה ובידיעת יעל גרמן ראש העירייה,  - כי  רק  במדידות שערכה בשנת 1999,  התגלו בכל דירה בנפרד, שטחים עליהם לא ידעה קודם, גירסה שבימ"ש  קמא קבע,  שאינה נכונה וכי מדובר בשינוי מדיניות העירייה. מדובר בשכונה קטנה,  סמוכה למרכז העיר, מול בניני סלמס, אזור ד' (מתוך 7), שאוכלסה בשנת 1980,   24 דירות-קוטג',  צמודות משני צדיהן, המאוגדות משפטית כבית-משותף, כל דירה בנויה על ארבעה מפלסים (48 מדרגות), על   שטח קרקע של  פחות מרבע דונם, (כולל בנוי). 


3. מדיניות העירייה בתקופת ראשי העירייה  לפני יעל גרמן, (מכהנת מאז שלהי 1998), י' נבו (1969-83), א' לנדאו (1983-98), הייתה מלכתחילה, להתייחס אל הדירות בשכונה, כאילו הן  נמצאות בבית-דירות, לשם הגשמת תכלית  הפטורים שניתנו בצו הארנונה על שטחים ב'בתי-דירות', בהם השימוש למגורים מוגבל (מדרגות, מרתף, מחסן). הקוטג'ים, בהיותם דו-משפחתיים, נחשבים  על-פי צו הארנונה, כדירות.  בכל הנוגע לארנונה למגורים, צווי הארנונה בהרצליה  זהים  מזה שנים ארוכות.   וכך,  עד 1999, יישמה  עיריית הרצליה  לגבי דירות השכונה את הוראות הפטור בצו  הארנונה החלים על 'בתי-דירות, בשינויים המתבקשים, למרות שעל-פי מלות הצו הדווקניות, אין  השכונה 'בית-דירות'. אין מדובר בטעות או מעשה בלתי-ראוי של  עיריית הרצליה  במשך 19 שנים, אלא יישום  מדיניות צודקת והוגנת של העירייה והעומדים  בראשה, כלפי תושבי השכונה ביחס לתושבי העיר האחרים, זאת נוכח מאפייני השכונה הייחודיים, לרבות העובדה ששטח הדירה שאינו מתאים למגורים מגיע כדי 1/3 מהשטח.  הגדלת  שטח הדירות  החייב בארנונה בשנת 1999, בשיעור ניכר בשכונה שלמה, מנוגד לרציונל 'דיני ההקפאה' ויצר מצב בו  תושבי השכונה משלמים ארנונה בגין  סוגי שטחים,  שתושבי 'בתי-דירות' (יוקרתיים בעיקר), אינם משלמים. יתרה מכך,  סכום הארנונה שתושבי השכונה נדרשים לשלם מאז 1999,  גבוה במידה ניכרת מהארנונה אותה משלמים תושבי העיר האחרים ביחס לערך דירותיהם  ואיכות מגוריהם.


4. הגירסה העובדתית שהציגו עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה בסיכומיהם, הנה בליל  עובדות וטענות,   תוך עירוב  גרסה ישנה שלהם בהליכים משפטיים  אחרים בפרשה. סיכומי עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה,  ברובם המכריע, אינם  נשענים  על ראיות או תצהירים   שהוגשו בפני בית-משפט קמא והעובדות כביכול  שהם מביאים בסיכומים, הנן בחלקן הגדול,  'יצירת עובדות  מאין',  חצאי אמיתות, תוך עיוות  המציאות.  מבין מוצגי המערערים בסיכומיהם : מע/5, מע/6, מע/8,  מע/9,  הנם כתבי טענות, בהם העובדות בחלקן, הן  'עורבא פרח'  ומכל פנים, אינם  בבחינת ראיות כלל ועיקר.


5. בית-משפט של ערעור, לא יתערב בדרך כלל, במסכת עובדות שקבע בית-משפט קמא על-סמך החומר שהונח בפניו.   רע"א 7791/09  ; ע"א 2412/04 ; ע"א 11968/04. עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה,  לא הצביעו על שגיאה עקרונית או טעות עובדתית  בפס"ד קמא, כזו היורדת לשורשו של עניין או בניגוד לשכל הישר ובעצם, לא הצביעו על  טעות כלשהי.  קל וחומר בענייננו, כאשר אותו עניין עובדתי, נדון  גם  על-ידי ועדת הערר לענייני ארנונה, שמהחלטתה מיום 21.9.05  ברור,  כי מסכת העובדות שהציגה עיריית הרצליה,  אינה אמת.   


6. בידי עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה  נמצא כל המידע, הנשמר או צריך להישמר, שנים ארוכות במאגרי המידע ובארכיוני העירייה. מנגד, ברשות המשיבים כתושבים, לא היו מלכתחילה מסמכי החלטות העירייה  ואין מצופה מהם לשמור מידע אודות הארנונה המתייחס לעשרות שנים קודם.  לרשות עיריית הרצליה וראש העירייה, עומדים עובדים ומומחים, הבקיאים בנושא. למרות זאת העדיפו עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה,  שלא להציג מסמכים ונתונים המצויים בידם ולא הביאו  תצהירי עדויות של  אלה הבקיאים בעובדות הפרשה, לרבות יעל גרמן ראש העירייה,  אסולין שלומי מנהל הארנונה הנוכחי, אהובה אטס  מנהלת מחלקת הגבייה - והסתפקו בהבאת תצהיר של יעקב וידר מנהל הארנונה לשעבר,  שהעלים ועוות עובדות, יותר מאשר פרש את היריעה המלאה. "...מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". ע"א 99 / 36944;  ע"א 96 /1087   ;  ע"א  4226/05.   


7. על-פי תשריטי הדירות המצויים בעיריית הרצליה ונגישים בקלות,  כל הדירות בשכונה זהות בשטחן ותכנונן ובכולן קיימים 'שטחי המריבה',  ששטחם  - כ- 67 מ"ר ושאינו ניתן לשינוי.  הארנונה שנקבעה  בתחילה (1980), חושבה  מתשריטי הדירות, תוך יישום מדיניות העירייה,  לפיה יש להתייחס לדירות השכונה, על-פי הפטור שניתן בצו הארנונה לדירות בבית-דירות משמע, אי-הכללת 'שטחי המריבה', בשטח החייב.  פרשנות מקלה זו של המושג 'בית-דירות' בנסיבות השכונה המיוחדות - נעשתה  מתוך הגינות שלטונית וגישה של  צדק חברתי שנועדה לאזן נטל משא של  ארנונה בלתי-סביר  על תושבי השכונה, שבדירותיהם יש שטחים גדולים שאינם מתאימים לדיור, שטחים שכמותם,  זוכים לפטור בבתי-דירות. מאחר ומדובר בשכונה  לא גדולה,  העדיפה עיריית הרצליה  לא להרחיב את הגדרת המושג 'בית-דירות' בצו הארנונה  ולהעניק לדירות השכונה, פטור משטחים מקבילים.


8. בשנת 1981 ביצעה עיריית הרצליה  מדידה בכל הדירות בשכונה, כדי לאמת את  גודל השטחים שחושבו מתשריטי הדירות  ולבדוק האם בוצעו שינויים (סגירת מרפסות).  המודד מטעם עיריית הרצליה, מר  א' אוזן,  לא מדד ביודעין את 'שטחי המריבה', תוך שהבהיר לתושבים, כי  על-פי  מדינות העירייה,  'שטחי המריבה' אינם  חייבים בארנונה.  המדידות שביצע  אוזן,  סטו במידת מה מהדיוק, אך התכנסו סביב הנתונים הנכונים. כמעשה נס, לאחר עשרים שנה, נמצאו אצל שתי משפחות: פרס – סבר ;  דברת -  מכתבים מאותה תקופה (1981), מהם עולה בבירור, כי  עיריית הרצליה החזירה כספים בגין  חיובים בארנונה שנעשו בטעות לגבי המרתף לאחר מדידת 1981.  מכאן  ברור, כי  הפטור  'לשטחי המריבה'   אינו פרי ביצוע  מדידה 'לקוי' של א' אוזן וכי גם גזברות עיריית הרצליה פעלה  במודע על-פי מדיניות העירייה, של מתן פטור מארנונה על 'שטחי המריבה' בכל הדירות בשכונה.


9. קביעת שטחי הדירות החייבים בארנונה בשנת 1981,  תוך יישום נתוני המדידה למדיניות העירייה,  שהייתה כאמור מידתית וניתנה כדין,  יש לראותה  בבחינת הטלת ארנונה לראשונה על הדירות.  אין ספק כי  אלה בעיריית הרצליה  המופקדים על הארנונה,  ידעו  וסמכו ידם על  מדיניות  הוגנת  זו,   לרבות  מר יעקב וידר,  שכיהן כמנהל הארנונה בשנים  1986-2007,  לרבות תקופה ארוכה לאחר  שינוי מדיניות העירייה כלפי תושבי השכונה ב -1999.  


10. לעומת זאת, גרסת עיריית הרצליה הנה: במסגרת מדידת דירות בעיר,  נמדדו בשנת 1999 הדירות בשכונה ונמצאו שטחי בנויים שהעירייה לא ידעה כלל על קיומם  ורק בשל טעות לא  כללה אותם בחישובי הארנונה. אין קשר בין הדירות בשכונה וכל דירה עומדת בפני עצמה ותוספת השטחים שהתגלו במדידה, אינה קשורה ל'שטחי המריבה'.  כן טענה עיריית הרצליה,  שלא ידוע  לה  על מדידות קודמות  שהיו בשכונה  ואין בידה כל רישומים  בקשר לכך. .משהוכח  כי א'  אוזן,  ביצע מדידות בדירות בשכונה בשנת 1981,  שינתה עיריית הרצליה  טעמיה וטענה, כי א'  אוזן  פעל בחוסר מקצועיות וחוסר נאמנות  ובעבודתו נפלו פגמים רבים והוא פוטר בשל אלה  מעבודתו בעירייה.   לטענת עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה -   בניגוד לאוזן, המודדים בשנת 1999 היו מקצועיים ועשו מלאכתם נאמנה. לאחר מדידת כמה דירות  בשכונה בשנת 1999, פנה אריה גבע במכתבים ליעל גרמן ראש העירייה ולמנהל הארנונה והבהיר להם כי בכל הבתים ישנם 'שטחי המריבה',  אך  עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה, התעלמו  מכך והמשיכו במדידות  באופן לא ראוי,   וטוענים   מאז,  כי   השטחים החסרים, התגלו לראשונה ב – 1999 ואין  להם  קשר ל'שטחי המריבה'. 


11. עיריית הרצליה לא הציגה דוחות כלשהם, על 'הכשל' הגדול שנגרם לה לטענת בכך,  שעובדי העירייה ובראשם- יעקב וידר, הממונה על הארנונה, 'טעו' במשך 19 שנים ולא גבו ארנונה 'מלאה' מדירי שכונה שלמה.  העירייה לא עשתה שום בדיקה לגבי 'הכשלים' וכל המעורבים בנושא הארנונה, (חוץ ממר אוזן) נשארו שנים רבות בתפקידם, גם  לאחר 1999.  כל זאת מוכיח בבירור, כי אין מדובר בטעות או כשל, אלא כי פקידי עיריית הרצליה עשו את המוטל עליהם  והתנהלותם מאז 1999, נועדה כנראה לרצות את יעל גרמן, ראש העירייה החדשה,  תוך  הפניית עורף לאמת ולהגינות.


12. ניתוח המצב לאחר תוספת השטחים, מראה כי חלוקת נטל הארנונה בין תושבי העיר הרצליה, מעוותת ובלתי-צודקת בעליל ותושבי השכונה, מקופחים ונפגעים.  נייר-עמדה נושא תאריך  29.8.99,  נשלח ליעל גרמן ראש העירייה .   חודשים ספורים אחר-כך, מינתה  יעל גרמן ראש העירייה ועדה לבדיקת המצב (שחבריה קשורים לעירייה), אותה פיזרה לאחר שלוש ישיבות, בלא שהועדה כתבה מסקנות. אריה גבע  ביקש לקבל את המידע שאספה הועדה,  אך עיריית הרצליה  סרבה בטענת חיסיון.  הנושא הגיע לפתחו של בית-משפט העליון שפסק,  כי עיריית הרצליה  תעמיד לעיון אריה גבע את כל המידע.   עיון במידע מצביע בעליל, כי  אין בו דבר המצדיק חיסיון והמידע כולו הנו   אוסף  נתונים ודיונים חסרי משמעות, המחזקים את הרושם,  כי חברי הועדה   עסקו בעבודה סזיפית או  אולי חלילה בטיוח האמת.  (עע"ם 7024/03 ). 


13. מתברר כי  בשנת 1999,  עובר  ובעת מדידת הדירות, לא היו בידי מודדי עיריית הרצליה,  תשריטי הדירות המצויים במשרדי העירייה. וכך, למרות שכל הדירות בשכונה  זהות, נתוני המדידה  בשנת 1999 של  הדירות, שונים אלה מאלה באופן משמעותי (מעבר לתוספת של סגירת מרפסת).  הנתונים שהציגו המשיבים לגבי דירותיהם   מצביעים בבירור, כי  הנתונים שמדד  אוזן בשנת 1981, בתוספת 'שטחי המריבה'  (אותם לא מדד ביודעין) - קרובים למציאות  יותר, מנתוני  המדידה של  1999.  מכאן ברור,  כי טענות עיריית הרצליה, יעל גרמן ומנהל הארנונה, הפוגעניות והמכפישות את  א' אוזן,  הנן חסרות בסיס ומעשה לא ראוי שיש לגנותו בכל פה. עמד על-כך במלים חריפות, בית-משפט קמא.  ). הדרך הראויה למדידה נכונה של רשות,  (ראה הסכם בבג"ץ), שהועבר לעיריית הרצליה על-יידי אריה גבע, אך  העירייה   לא שינתה אורחותיה.


14. הודעת הערעור לרבות  הסיכומים בשם:   עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה, הינם  מסמכים  מניפולטיביים, המשתלחים בגסות  בבית-משפט קמא,  שאין בהם דבר של ממש  להראות כי מסכת העובדות אותה קבע בית-משפט קמא, אינה נכונה. המלים  עליהם חוזרים  עיריית הרצליה, יעל גרמן ושלומי אסולין, מנהל הארנונה, כי  בית-משפט קמא  טעה בעובדות, אינן מגובות בראיות כלשהן, תוך שהם  אינם מתייחסים לאבסורד העולה מגירסתם. כך למשל -   יעקב וידר, מנהל הארנונה דאז, 'ידע'  לטענתו, כבר בשנת 1986,  כי עבודת המדידה שערך אוזן בשנת 1981, היו בלתי-אמינות בעליל; אהובה אטס, מנהלת הגבייה, 'ידעה' כבר  בשנת 1981, כי מדידת  דירות השכונה נעשתה ברשלנות כי המודד התעצל.  אם זו היתה דעתם של  האחראים על הארנונה, מדוע  לא הורו  כל השנים  הארוכות  עד 1999,  על ביצוע מדידה חוזרת בשכונה ולא בדקו בתיקים בהם לטענת עיריית הרצליה, אין דוחות מדידה. או שהשניים מרמים בעליל, או שהם נושאי משרה  בעלי אמינות מקצועית נמוכה מאד.


15. התיעוד בקשר להחלטות  מדיניות  הארנונה, מצויים או צריכים להיות  בעיריית הרצליה, גם אם התקבלו לפני שנים רבות. העירייה טענה כל השנים, כי אין בידה  מסמך בקשר להחלטה הפרשנית בה הורחב  המונח 'בית-דירות' בהקשר  הפטורים בצו הארנונה,  גם  לדירות השכונה ומכל פנים,  עיריית הרצליה  טענה, כי  לא נתנה מעולם פטורים  והיא מנועה  בדין לתת  פטורים שאינם  מצויינים במפורש בצו הארנונה. טענה זו הייתה עוגן בטיעוני עיריית הרצליה כנגד טענת המשיבים מלכתחילה.  מצורף ריכוז טענות  אלה של  עיריית הרצליה, יעל גרמן ומנהל הארנונה,  בערכאות משפטיות מול  תושבי השכונה. 


16. בשנת 2009,  עשר שנים לאחר  תחילת ההליכים המשפטיים, התברר לב"כ המשיבים באקראי, כי טענת  עיריית הרצליה לפיה אינה נותנת ואינה רשאית לתת, פטורים מארנונה בדרך פרשנית, הנה שקר גס והולכת שולל של הערכאות השיפוטיות ושל המשיבים. מתברר  כי  במשך כל השנים ועדיין - העירייה פוטרת מארנונה ב'בתי-דירות', את כל 'השטחים המשותפים', בעוד ס' 7 בצו הארנונה, פוטר רק חלק משטחים אלה, (מרתף, מדרגות, מחסנים). וכך, תוך  פרשנות מרחיבה, פוטרת עיריית הרצליה  מארנונה את שטחי: המבואות הגדולים (לובי), (המופרדים מהמדרגות),  המבואות בקומות המגורים, חדרי שירות, חדרי משחקים, ספורט וכו'.  ככל שהבניין מפואר יותר, שטחי הפטור מהם נהנים דיירי 'בתי-דירות' אלה, גדול יותר. עיריית הרצליה הודתה כי  החלה בנוהג זה לפני  לפחות עשרים שנה וכי אין בידה מסמכים  של ההחלטה בקשר לכך.  קשה להניח כי  עיריית הרצליה הייתה מיישמת מדיניות פרשנית  מקלה בארנונה  במשך עשרות שנים, לגבי קבוצות תושבים -  תושבי בתי-דירות ;  תושבי השכונה, בלא החלטה מתאימה, המצויה אי-שם בארכיון העירייה, כאשר אין לנו ידיעה, אם  נעשו מאמצים לאתר החלטות אלה.


17. בשנת 2010 התברר, כי עיריית הרצליה פוטרת  מארנונה מזה שנים רבות,  בריכות שחייה פרטיות והמבנים לידן, למרות שאין לפטור זה זכר בצו הארנונה. כשהוזמה  טענת  יעל גרמן ראש העירייה, כי גובים  יותר מדי  ארנונה מהעשירים  וכדי ל'הכשיר את השרץ', החלה עיריית הרצליה ה לטעון, כי ארנונה נגבית רק משטח הפנים (בשווא) ומכאן, שאין לגבות ארנונה משטחים  בנויים הנמצאים מחוץ לדירות ולבתים. טענה זו מצאה ביטוי בס' 21 בהודעת הערעור.  זוהי טענה חסרת בסיס, שכן הכוונה  בצו  הנה לשטח הפנים (בקמץ) ולא לשטחים הבנויים רק בתוככי הדירה או הבית. על-פי טענה זו של  עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה,  סעיף 7 בצו הארנונה (ממ/3)  הדן בפטורים, מתייתר, אך  דווקא עצם קיומו בצו,  מורה לעיריית הרצליה,  ליישם  את  המדיניות הצודקת בעניין הפטור למשיבים על 'שטחי המריבה', שלא הייתה אפשרית, אלמלא  קיום  סעיף  זה בצו. התנהלות עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה במתן פטורים  לשטחי דירות, הנה מפלה, 'ממציאה' פרשנויות משפטיות  לבקרים  ומחזקת את טענת המשיבים לגבי התנהלות בלתי-הוגנת  וחסרת תום-לב בעליל של המערערים.


18. התנהלות  עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ושל  מנהלי הארנונה, יעקב וידר וכיום, שלומי אסולין -   נוגדת את חובת  ההגינות ותום-הלב, בהן חייבת לנהוג  רשות ציבורית, שהיא דוקטרינה בסיסית בשיטתינו המשפטית. ראה:   בג"צ 164/97    ;  בר"ם 867/06  ;   בג"צ 4422/92  .      מפסק-דין קמא, בו הובאו רק חלק מהראיות שהציגו המשיבים בהליך קמא,  עולה  באופן ברור, כי  עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה,  לא נהגו בפרשה  על-פי חובת ההגינות וחובת תום הלב, בהם  נדרשת רשות ציבורית. 


19.  כל  העת, נמנעה  עיריית הרצליה  להציג מסמכים או נתונים להוכחת  טענותיה  העובדתיות, לרבות  בדבר 'חוסר אמינות'  המודד א' אוזן.  מה פשוט יותר  היה מבחינת עיריית הרצליה ,  להציג את רשימת  24 הדירות בשכונה, השטחים שנמדדו בשנת 1981, בצד נתוני מדידות  1999.  הכנת  נתונים אלה קלה והייתה מציגה תמונה בהירה של עובדות חשובות בפלוגתא. לא בכדי, נמנעו עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה, למרות בקשות המשיבים, להציג נתונים אלה והעדיפו להמשיך להטעות, להשמיץ ולהכפיש את המודד ולהסתיר את האמת העובדתית הפשוטה, מועדות-הערר, מבתי המשפט ומהמשיבים.


20. מתוך רצון לבחון את  העובדות  ואת טענות  עיריית הרצליה לעומת טענות העותרים (המשיבים –  אריה גובע ואח' כאן)  קבעה  שופטת קמא הנכבדה, כי עיריית הרצליה  תציג תצהיר בעניין שטחי 24 הדירות של השכונה.  התצהיר , חתום על-ידי מנהל הארנונה  ש' אסולין, (החל בתפקיד– 2007)  -  מוגש כך שאין הנתונים המוצגים  בו,  נותנים  תשובה פשוטה לשאלה פשוטה. וכך, במקום להציג  שלוש עמודות בהן: שטח  כ"א מהדירות על-פי רישומי  עיריית הרצליה בשנים 1981- ואילך; שטח הדירות לאחר מדידת שנת 1999; ההפרש בין שתי התקופות - בחרו עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה שלומי אסולין, (המערערים כאן) להציג מסכת נתונים  המערפלת את  המציאות, זאת  כדי לא לסתור את טענותיהם העובדתיות בערכאות השונות, לרבות 'פרשת דברת'  (ראה להלן),  גם אם בכך, 'החמיצו' הזדמנות  להוכיח בהליך קמא,  את גרסתם העובדתית, לרבות   הטענה כי מדידות  אוזן לא היו אמינות.  ואכן, שופטת קמא הבהירה, כי תצהיר מנהל הארנונה שלומי אסולין,  אינו מסייע למערערים (המשיבים שם) ומוטב היה אלמלא טענו טענתם.    ממ/1,  ע' 5.


21. המאבק המשפטי - לאחר המדידות בשנת 1999, כשהתברר  לתושבים כי עיריית הרצליה ה משקרת ביודעין, יצאו  8 מתוך  24 דירי השכונה לקבל  צדק והגינות שלטונית.  7 תושבים הגישו השגות למנהל הארנונה, תושב אחד (דברת), בחר להתמודד עם עיריית הרצליה בבית-המשפט בהליך הגבייה.   יעקב וידר מנהל הארנונה דאז, דן ודחה את כל ההשגות והודיע  בכתב לכל אחד מהמשיגים, כי בידו לערער בפני ועדת-ערר.  ערר  בן-הרוש נדחה  בנימוק  שאין קשר בין הדירות ו'שטחי המריבה' וההפרש בשטח, הנו פרי טעות שהתגלתה במדידה. כך היה גם בעררים  של משפחות:  אזולאי ו-לב. כשהגיע  לדיון עניינו של ב"כ המשיבים,  הוא ביקש כי יאוחדו העררים שנותרו, מול התנגדות עזה של עיריית הרצליה  לכך. ועדת-הערר הבינה, כי עיריית הרצליה  אינה דוברת אמת וקבעה כי בכל העררים  הסוגיה המשפטית והעובדות זהות ומכאן יש לאחד את הדיון בהם. ממ/19.  כן נענתה ועדת- הערר  לבקשת העוררים והורתה בהחלטת ביניים, ממ/20 , על הגשת תצהירים ועל  עיריית הרצליה לספק נתונים נוספים. לאחר שתי ישיבות ושמיעת עדויות,  דחתה  ועדת-הערר, את  הגרסה העובדתית של  עיריית הרצליה  וקיבלה את גרסת העוררים (המשיבים כאן).


22. עיריית הרצליה  ערערה על ההחלטה ולמרות שיעקב וידר מנהל הארנונה  דן בהשגה, (בסמכות ועדת-הערר לדון באותם עניניים שהם בסמכות מנהל הארנונה) - טענה  עיריית הרצליה, כי החלטת ועדת-הערר נעשתה שלא בסמכות. בית-המשפט לעניינים מנהליים, השופטת ש' גדות,  קיבל את טענות העירייה לעניין חוסר הסמכות, מבלי שדן בעובדות -  עת"מ 239/05,   וכך, חזרו המשיבים לנקודת ההתחלה ותוך זמן קצר הגישו עתירה מנהלית נשואת ערעור זה.   


23. במקביל,  נדחתה תביעת עיריית הרצליה נגד דברת  ובית-משפט השלום, לאחר שמיעת עדויות, פסק כי אין מדובר בטעות בחישוב וכי עיריית הרצליה פעלה שלא-כדין.  ת.א  103187/00 . העירייה ערערה ובית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, שהסתמך על מצגי עובדות  שאינן אמת, אותן מסרה לו עיריית הרצליה בדיון.  ע"א 3551/94  . (להלן – פרשת דברת). נוכח פסק-דין זה, בו מנופפים  עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה, בהליך זה, כשם שעשו  בבית-משפט קמא, נאלץ ב"כ המשיבים  להרחיב בסיכומיו בהליך קמא את הטענה, לפיה  עיריית הרצליה,  הטעתה  ביודעין את בית-המשפט המחוזי בפרשת דברת וגרמו שם, לקבלת הערעור על בסיס עובדות שאינן אמת.


24. פסקי-הדין בעניין  דברת, היו לעיני  שופטת קמא ופסק-דין קמא, (במה שיש בו ובמה שאין בו), ניתן על-סמך הראיות שהציגו הצדדים בפני השופטת הנכבדה – כאשר   האמת וההגינות, היו בבסיס החלטתה.
 "האמת היא הבסיס למשפט צדק; היא המטרה והתכלית. לפיכך, הכלל הרחב הוא כי אין מניעות בעד בעל-דין להוכיח שפסק-הדין שהוצא נגדו, אינו נכון. יתרה מזאת, בית- הדין עצמו מצווה לחשוף את טעותו ואפילו לא טען לכך בעל-הדין",  עא 98 / 513  ; "המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט וכן הוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות הפעולה  של המערכת החברתית כולה".   עא 1412/94 .  


25. מקיום חובת תום-הלב הדיוני, נגזר האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט -  בש"א 6479/06 .  זאת לרבות,  קיום השתק שיפוטי שנועד  למנוע  שימוש לרעה בהליך השיפוטי:  רע"א 4224/04  ; ע"א 513/99   נוכח גרסת  עיריית הרצליה  שהתקבלה בפרשת דברת, שם זכו בדין, מנועים  היו המערערים להביא  בהליך קמא  ובערעור זה, גרסה עובדתית אחרת.   


26. נוכח העובדה כי גרסת  עיריית הרצליה ב'פרשת דברת', אינה משקפת את האמת, יש לדחות את טענותיהם המשפטיות   המבוססות על גרסה זו.  קל וחומר, כאשר גם כיום, לאחר שנים ארוכות,  עיריית הרצליה עדיין אינה מודה  כי   הגדלת שטח הדירות  בשנת 1999, נעשה  בשל  הוספת 'שטחי המריבה'.  עד היום ובכלל, המשיבים  לא קיבלו הודעה, כי עיריית הרצליה   החליטה לבטל את  המדיניות לפטור את דירותיהם  מארנונה בגין 'שטחי המריבה'.  רק לאחר  החלטה והודעה  למשיבים, ניתן יהיה להתייחס לטענת עיריית הרצליה כי אין חלים על החלטתה  'דיני ההקפאה',  ומכל פנים,  על ההחלטה להיות מנומקת ומלווה  במקביל, בביטול הפטור בדרך של פרשנות, אותו נותנת עיריית הרצליה  לכל השטחים המשותפים בבתי-דירות (ממנו נהנים בתי-הדירות היוקרתיים).  כל מצב אחר הנו מפלה, לא-הוגן ובלתי-ראוי. 


27. המצב הנורמיטיבי - 'דיני ההקפאה' נועדו למנוע מצב בו רשות מקומית תגדיל את הארנונה, לרבות בתחבולות  שונות של עקיפת החוק. ראה:  רע"א 3784/00 ;  רע"א 11304/03   ; בר"מ 1966/06  . בשנים האחרונות הרחיבה הפסיקה את המקרים בהם רשאית רשות מקומית, 'להתגבר' על  'דיני ההקפאה', תוך הכבדת  נטל המס על תושבים. זאת,  בלא שעלתה סוגיית הטלת נטל  ארנונה באופן לא מידתי ובלתי-הוגן יחסית לשאר התושבים, כמו בענייננו. אם בראשית המאה, הייתה רשאית רשות מקומית להגדיל שטחים חייבים  בארנונה  רק במצב של טעות בעוד שינוי מדיניות היה אסור,  (ע"א 6501/98  - חרל"פ  ),   במספר פסקי-דין מאוחרים,  הורחבה היריעה.   עע"ם 10864/07 ( גלבר) , ניתן ביום 9.2.11.


28. נוכח  הצורך לשמור על זכויות האזרח, במיוחד נוכח  קוצר ידו בניהול מאבקים משפטיים מול  הרשות המקומית, אין ספק בלבנו, כי הגדלת מרחב הפעולה של  הרשויות המקומיות בתחום הארנונה, צריכה להיות  מלווה בהחמרת  הקריטריונים בעניין התנהלות הוגנת של הרשות המקומית כלפי האזרחים בנושא זה. בפסקי-הדין  שעסקו בדיני 'ההקפאה',  לא ראינו מקרה בו התעוררה שאלת חוסר תום-הלב והתנהלות בלתי-הוגנת בעליל של הרשות המקומית, כמו בענייננו.  באותם מקרים בהם נפסק לגבי  הגדלת השטחים החייבים של  שכונה שלמה,  פס'ד - 'צמח'  ; או  'גלבר' לעיל,  הרשות המקומית לא טענה שם כי גילתה באקראי  שטחים פרטניים, תוך הטעייה  או הסתרת האמת, אלא הבהירה לתושבים במה מדובר באופן ברור. מכאן, שבענייננו, נוכח התנהלות המערערים,   אין להידרש כלל, לטענותיהם  לעניין  'דיני ההקפאה',  המבוססות על גרסה עובדתית  שאינה אמת. 


29.  ענייננו שונה מכל  המקרים שנדונו בפסיקה, הן בדרך התנהלות עיריית הרצליה  מאז 1999, המפנה עורף לאמת תוך חוסר-הגינות והן  במהותה, בשל מכלול העובדות והנסיבות, שחברו יחדיו כדי להצביע, כי לא רק בית-משפט קמא פעל על-פי הדין, אלא גם על-פי עיקרי הצדק.  ההקלה אותה קיבלו המשיבים ותושבי שכונתם 19 שנה,  אינה  טעות, מחדל, או שכחה  של עיריית הרצליה עד 1999   וגם לא מתן פטור שאינו בצו הארנונה. ענייננו במעשה מדעת, בו סברה עיריית הרצליה, כי פטור על שטחים מסוימים, שניתן בצו הארנונה ל'בתי-הדירות', ראוי וצודק  בנסיבות מסוימות, כי  יחול גם על  שטחים דומים בקבוצת דירות נוספת. דרך זו, יישמה את  תכלית החקיקה בדרך פרשנית, מבלי לשנות את צו הארנונה, שעלול היה להרחיב את יריעת הפטור מעבר למתבקש. מצב בו עירייה, מכניסה  קבוצת דירות  מוגדרת, באופן מידתי, נכון וצודק, בדרך פרשנית  מרחיבה ומקלה, תחת כנפי סעיף בצו הארנונה,  הנו לא רק שימוש ראוי בסמכות עירייה,  אלא יש בו מניעת פגיעה או אפלייה  בקבוצת תושבים, (בג"ץ 6741/99 – יקותיאלי ). מעשה כזה של רשות מקומית, מאמץ אותה מדיניות,  כחלק בלתי כתוב  אך מחייב,  של הדין המקומי.  כל מצב אחר,  יהפוך כל החלטה  הוגנת ונכונה של הרשות המקומית בעניין הארנונה, שהתקבלה בלא שיקולים זרים,  למשחק פוליטי, בו בהתחלף ראש הרשות המקומית, הוא עלול לבטל מדיניות מס  ואולי עקרונות חברתיים חשובים אחרים, שקבעו קודמיו. קריאת ההלכה  של 'דיני ההקפאה' לגבי דירות מגורים, כפי שסוכמה בפרשת 'גלבר',  מצביעה, כי גם אם למרות כל האמור לעיל,  ידון בית-המשפט הנכבד לגופם של דברים, הרי בנסיבות העובדתיות בענייננו,  מנועה עיריית הרצליה לכלול  את 'שטחי המריבה' של המשיבים, כשטחים חייבים בארנונה. 


30. במקרה של ספק, חוק מס יש לפרש לטובת הנישום. "במקום שמאזניה של תכלית המס מאויינות, יתפרש חוק מס באופן המקל עם מי שאמור לשאת במס" ע"א 10977/06  .


31. מכאן, יש לדחות את הערעור ולחייב את עיריית הרצליה, יעל גרמן ראש העירייה ומנהל הארנונה -  בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי-דין.

אריה גבע עו"ד,  משיב וב"כ המשיבים האחרים.
ינואר 2012

 

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

cheapest parallels 
adobe lightroom 5 price 
download final cut pro x 
microsoft word 2007 cost 
download coreldraw graphics suite x7 64bit 
viagra versandapotheke tilskud viagra kamagra shop schweiz er viagra receptpligtig kjøp cialis
viagra sildenafil in new zealand viagra online purchase cheap sildenafil citrate 200 mg viagra levitra vardenafil tablets
liquid cialis for sale viagra prescription free buy kamagra jelly online 200 mg viagra tadalafil manufacturers india