בושה בושה
תרבות השקר - האמת - ערך מוסרי נורמטיבי

 

 

על האמת -  אויבת השקר, הצביעות
 האמת הנה  אחד הנדבכים הבסיסיים   של חיים מתוקנים והגונים בתחום   קיום שלטון החוק והתנהלות רשויות החוק ושל נבחרי הציבור במשטר דמוקרטי.   האמת הנה ערך, אשר דוחה דברים אחרים ואין דבר המבטל  או דוחה אותה. לעתים,  ניתן להצניע את האמת, לתקופת מה, אך  בלתי ניתן  לדכאה לעד ובמקודם או במאוחר, היא  תצא מן האפלה,  תצוף  ותנצח.

על: 

 

קשר שתיקה, הנו אחותה התאומה של תרבות שקר. שתיהן, אומצו על-ידי החברה הישראלית, בתהליך מתמשך, שאין מרבים לדבר עליו.  אי-אמירת אמת, בצד שתיקה במקומות שראוי להשמיע קול, הנם חוליים שתחילה אין החברה מבחינה בהם, ך נזקם המצטבר הולך וגדל,  ועלול להגיע לרמה אותה לא תוכל החברה הישראלית  לשאת לאורך זמן.

על - שתיקה לא ראויה - קשר שתיקה

 

12.7.12  תרבות  שלטומית של 'מציאות  מדומה' -  'כאילו'.
 תרבות ה – 'כאילו', הזהה ליצירת   'מציאות מדומה', הנה  קרובת משפחה של השקר -   רעות אלה, יוצרות  תרבות  מזוהמת חברתית,  דמיון  פרוע ההולך וכובש את מקום האמת,  אובדן אמות מידה ראויות,  חוסר מידתיות.  כאשר מעשים כאלה, נעשים על-ידי אנשי שלטון,  נבחרי ציבור או נושאי משרה, בפנינו מעשה של שחיתות שלטונית,  שממנו המרחק אל  פגיעה באזרחים או  שחיתות אישית פלילית – היא כברת דרך קצרה.  ראה: תרבות של  'מציאות מדומה' -  בעקבות שני פסקי-דין:   מס על גמלאים ולהבדיל,  פרשת  אהוד אולמרט

מאמר זה נכתב  בעקבות הכרעת-הדין בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שניתנה ביום  10.7.12  ולהבדיל, פסק הדין בעניין  ערעור המס שהגיש אריה גבע נ. פקיד שומה תל-אביב,  -   עמ'ה  1062-07  - שניתן על-ידי השופט מגן אלטוביה ביום 6.7.125 - שהוא אחד השלבים בתובענה הייצוגית שהגיש אריה גבע, נגד רשות המסים, בעניין  גביית מס שלא-כדין, על רווחי כספי  קופות גמל ופיצויים, אשר הושארו בקופות  על-ידי  אזרחים שהגיעו לגיל הפרישה לאחר 1.1.2003 .

 

 

22.2.12  פרשת נתן אשל,  הגב'  ר', שלושת הבכירים שהביאו תלונתה בפני הרשויות ועניין האמת
פרשת ההטרדה המינית כביכול של נתן אשל, יד ימינם של בנימין נתניהו ורעייתו שרה,  הפכה לדידי להצגה ברבים של דרך התנהלותו של  בנימין נתניהו ראש הממשלה, אשר  אינו משכנע אותי, כי הוא דובר אמת בעניין כעסו האמיתי על שלושת בכיריו.  ראה:
נתן אשל, יד ימינו של ראש הממשלה שהתפטר, שלושת הבכירים ועל האמת

 

29.5.2011   מה בין אלי ישי, שר הפנים, לבין משה לדור. האמת -  או ליתר 'דיוק' חוסר כבוד לאמת
האמת  הנה בסיס הקיום של חברה מתוקנת  כאשר היא נכה, חסרה, נפגעת  -  על-ידי נבחרי ציבור ונושאי משרה חשובים,  חובה עלינו לעצור את הנגע. 
בין אלי ישי שר הפנים, לבין משה לדור פרקליט המדינה -  ניסיון אישי 5-11

האמת הינה לא רק המסד עליו יכון משטר  דמוקרטי  הוגן וראוי,  אלא מבלעדי האמת  אצל זרועות השלטון,   קשה לראות  חברה המבוססת על יושרה והגינות, גם אם אותם נושאי משרה, הם אנשים ישרים, שלא נטלו מאומה לכיסם ולא נפל פגם אחר בהתנהלותם האישית בעינייני ממון. 

מה בין אלי ישי, שר הפנים העומד בראש מפלגת ש"ס, לבין משה לדור,  פרקליט המדינה, משרה אשר מוכרת    לכמה  מחבריו של אלי ישי שהיו בצמרת ש"ס.  המשותף בין השניים לדידי, מבלי להתייחס לדרך תיפקודם, הנה – כי שניהם אנשים ישרים, אשר לא  נחשדו  במעשים של  גניבה או שוחד, והם נקיי-כפיים בדיני ממונות, אולם שניהם כשלו במבחן  אמירת האמת, מכשלה שאולי נסלחת לאדם מן הישוב, אך לא לרמי מעלה.

 

הבטחת סרק שלטונית של פוליטיקאי
הבטחה סרק שלטונית, למטרות תועלתיות כאלה או אחרות של פוליטיקאים, הנה מכה רעה, פסולה, מהווה פגיעה בערך של טוהר התנהלות השלטון ווראוי כי תוקע ותשורש מתרבות חיינו הפוליטיים. אנשי השלטון, במיוחד אלה הנבחרים על-ידי הציבור כדי לשרת את הציבור, נוקטים  לא אחת,  בדרך של פיזור הבטחות  סרק על ימין ועל שמאל, זאת לתועלתם,  שהיא בעיקרה פוליטית. על הבטחת סרק, של  נבחרת ציבור, אשר  מופיעה ברבים בראש מעצבות המדיניות,  ראה:
הבטחת סרק שלטונית, הדימוי מול העובדות כפי קבע  בית-המשפט  7.3.11

 

9.11.09  האמת - ערך נורמטיבי ערכי,   פסק-הדין  בעניין צחי הנגבי.
בפרשת צחי הנגבי, נדונה באופן מלומד ומעמיק, מקומה של תרבות השקר מול האמת בחברתנו, אצל הפוליטיקאים במיוחד.  
 בגזר הדין, אומר כב' ראש ההרכב, יואל צור :סעיף 37,  בגזר הדין.
"אני מתנגד לשקר בפני כל פורום; בין שהוא שיפוטי ובין שהוא מעין שיפוטי, ובין בעניינים פוליטיים ובין בתחומים אחרים. אך בה במידה אני מתנגד להענשה ללא פרופורציה וללא מידתיות של אדם שכבר נענש". ס' 37 להחלטתו.

השקפתם של שופטי הרוב, עודד שחם, אריה רומנוב, ביחס לחשיבותה של האמת. 
"במוקד עניינה של עדות השקר עומד ערך האמת. ערך האמת בכלל, וערך האמת לשם עשיית דין אמת, בפרט. האם עבירה של עדות שקר היא עבירה אשר מטבעה ומעצם מהותה לוקה בפגם מוסרי-וערכי, ולכן על דרך הכלל יש לקבוע, כי מדובר בעבירה שיש עימה קלון? אנו משיבים על שאלה זו בחיוב, ללא היסוס". ראה:  גזר הדין במשפטו של צחי הנגבי, בית משפט השלום, קלון  9-11-10

 

מכאן,  האמת בכלל וזו בהליך משפטי, הנה ערך חשוב, בסיסי שיש לשמור עליו והחוטא בה, לוקה לא רק בעבירה פלילית, אלא יש בה פגם מוסרי  - ערכי חשוב. האם אכן מכאן ולהבא, ידע כל איש ציבור, כי דבר שקר,  עלול להוביל לסוף הקריירה הפוליטית שלו ?

 

16.7.10 עדות שקר,  חוסר מידתיות תוך סלקטיביות בעייתית - בהקשר של פרשת צחי הנגבי
הרשעתו של ח"כ צחי הנגבי, (13.7.10), בעבירה של עדות שקר ושבועת שקר, בעוד הוא זוכה מהעבירות העיקריות בתיק, מעוררת שאלות נכבדות על דרך עבודת הפרקליטות והמשטרה. 

הכרעת הדין בעניין הנגבי,  מתרחשת בעת שבנושא דומה, עומד ותלוי ערר שהגיש בחודש מרץ 2010,   אריה גבע לפרקליטות, על החלטת המשטרה שלא לחקור את עיריית הרצליה ואת העומדת בראשה יעל גרמן, בקשר למעשה של עדות ושבועת שקר ושיבוש הליכי משפטי.
איך תיישב הפרקליטות את ההבדל התהומי בין שני המקרים, נמתין ונראה.  ראה:
תרבות השקר של הפוליטיקאים -  בהקשר הרשעת צחי הנגבי 15.7.10

ערר על החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה, המתנהל בפני הפרקליטות

 

בורות
 פאן אחר של תרבות השקר, הנה הבורות.  חכמה  ותבונה, אינם בהכרח משקפים ידע, ולא אחת, גם ידע, אינו משקף תבונה. בורות המשכילים בענייני דיומא, הנה תוצאה של  תקשורת שטחית, חסרת אמצעים,  מגמתית,  מונעת בידי בעלי עניין או מושפעת מאנשי יחסי ציבור המזינים אותה. 
 
הפוליטיקה וענייני דיומא, הם   התחום  הבולט ביותר, בו  רוב האנשים, לרבות המשכילים,  יודעים  מעט עובדות, אך כמעט לכולם יש דעה מגובשת על המצב המדיני והבטחוני -  מה צריך לעשות, מתי והיכן.   כאשר איש  הישוב, שאינו נדרש לקבל החלטות פוליטיות המשפיעות על רבים,  הבורות הנה מכעיסה אך לא רלבנטית.  אך כאשר פוליטיקאים ואנשי שלטון, מקבלים החלטות חשובות, תוך חוסר ידע והבנה, בפנינו בורות מסוכנת, שהיא נרדפת  למושגים, סכלות איוולת.

סיפור אמיתי על איש משכיל,  שמתוך בורות,  יצא קצפו עלינו, השמיץ אותנו באופן חריף,  אך התפכח כשלמד את העובדות והחליט  להתנצל.... לו רק היה עולה בידינו, להביא את  האמת, לידיעת הרבים. 
סיפור מן החיים, על עובד עירייה, שיצא להגן על כבוד מעסיקיו 12-09

 

 היפוכה של האמת הנה תרבות השקר
בחברה שלנו, בה תרבות השקר, במיוחד בתחום הפוליטי , הולכת וכובשת מקום, ראוי שנדע כי סופה של האמת לנצח.  גם כאשר גילוי האמת, סותר קביעות אחרות של מכובדים ואנשי מדינה, אסור להירתע מלהודות בטעות תוך תיקון המעוות.

רבות השקר השכיחה בפוליטיקה הישראלית, אוכלת כל חלקה טובה בחיינו, מהווה סכנה לקיום חברה המובססת על ערכים וכללי התנהגות ראויה ובסופו של יום, פוגעת  באלה העושים דבר שקר, המסתבכים בסבך שקריהם שלהם.

 

תרבות השקר מנוגדת לתורת ישראל ולמסורת היהודית, ראה מאמרו של אריה גבע : תרבות השקר בראי המסורת.

 

על חשיבות תפקיד הדובר בארגון, שאמור להביא בפני הרבים את  פעולות הארגון ודמותו,  ראה:

דובר - תפקיד, מעמדו, חובותיו

 

דוגמא על  פעולת דוברות קלולקת, חסרת-יושרה, ראה: דורית בסמן - קובל, דוברת עיריית הרצליה

 

תרבות השקר בה נוהגים רבים מבין שליחי הציבור  הופכת לאבן יסוד בדרכה של הפוליטיקה וקונה לה אחיזה ולגיטימיות במציאות  הישראלית. אנו עדים לפריחה של  תופעות פסולות כמו  -   גניבת-הדעת אחיזת עיניים, ואין הציבור קם לדרוש את עלבונו.  אין מדובר רק בהתנהלות  של דיבורים של הפרזה, טפיחה עצמית חסרת בסיס  על השכם, גלגולי לשון ומשחקי מלים -  אלא  אנו עדים לדרך חיים של שיבוש  המציאות מצד פוליטיקאים ברמות השונות בשלטון המרכזי והמוניציפאלי  - של  הוספת או גריעת  פרטים חשובים מהותיים, מפי הדובר המהוותים את המציאות.תרבות השקר שתכליתה  לאחז את דעתו של  הציבור ולהאדיר את שמו של הפוליטיקאי, הנה גניבת-הדעת,  מטעה כדי הולכת שולל,  בלתי נורמטיבית ויש לעקרה משורש. 

 

תרבות השקר, פועלת כמו בומרנג כלפי המשתמשים בה - השקרנים. קל לזכור את האמת,  אך כאשר  טווים  מערכת של מעשי שקר  בבחינת כמה גרסאות לאותו מעשה, סופו, שאומר השקר, נכשל בדבריו ונופל אל הבור שהוא כרה לעצמו.  

אפשר לשקר רבים הרבה פעמים, אך אי-אפשר לשקר את כולם,  תמיד.

נאמר במקורות : ' שקר אין לו רגליים, כי לכל אחת מאותיות שקר רגל אחת לעומת אמת שיש להם שתי רגלים',  שמשעו - כי דבר שקר אין לו קיום לעד וסופו להתגלות.

קדמונינו הבינו כבר אז,  כי שקר מוליד שקר, וכי כל מי שעושה שקר, מוסיף ומשקר שוב ושוב.   

 

דבר שקר כשלעצמו אינו אסור על-פי החוק הישראלי, (בניגוד לארצות אחרות כמו ארה"ב) ומי שמשקר את הבריות, גם כשהוא נושא נושא משרה בשרות הציבור, אינו עובר עבירה  פלילית. אמנם עדות שקר מהווה עבירה פלילית, אך כל מעשה שקר אחר כשלעצמו, קלה כחמורה, אינו אסור על-פי הדין.  (יוצא דופן בעניין זה הנה   פקודת העיתונות, הרואה במעשה שקר שיש בו לזרוע אימה ופחד, עבירה פלילית). 

 

לפני שנים לא רבות כאשר היינו חברת  בעלת-ערכים, היה דבר-שקר, דבר בלתי נורמטיבי במקומותינו או לפחות, מעורר חוסר נוחות מופגנת.אולם בשנים האחרונות, כאשר התקשורת ואנשי יחסי ציבור, הם נותני הטון, גובר השימוש   המניפולטיבי של  הפוליטיקאים  ישירות או באמצעות שליחיהם,  בחצאי-אמיתות או אפילו שקרים גלויים, כדי להשפיע על דעת הקהל.

 

יש להצטער על תפישת  החוק הישראלי  את השקר במשמעותו  הצרה של איסור   דבר שקר בהליך שיפוטי, שגם הוא הפך להיות נפוץ במקומותינו ומאיים לשבש את כל עקרונות הצדק וההגינות של ההליך השיפוטי. זוהי תפישה מוגבלת, בלתי-ראויה,  המאפשרת לעומדים בראש, שועים,  רוזנים  ושאר בעלי שררה, לעוות את האמת מיסודה ולעקר ולשבש את המושג אמת, שמבלעדיו, לא ייתכן קיום של חברה הוגנת ויעילה.

 

 ראוי  כי  תינתן לדיבר התשיע, י משמעות רחבה יותר בחוק האזרחי הפלילי, לפיה כל דבר שקר שנאמר ברשות הרבים ונועד לקדם מטרה כלשהי, יש לראותו כעדות שקר, האסור מדאורייתא,

 

האמת אינה רק ערך נורמטיבי אלא היא המסד הקושר אותנו אל המציאות,  להבדיל מעולם השקר, המוליך אותנו אל עולם ההזיה ומדדר אותנו אל האבדון.  בחברה בה רווחת תרבות השקר, מושגים קיומיים  בסיסיים כמו: יושר, אמת, הגינות - הופכים להיות בלתי אפשריים, ההופכים את  המציאות כולה לחסרת משמעות. אם כל אחד יכול לתאר את העולם כרצונו, י  לא רק שיש  בכך כפירה בקיומו של בורא עולם, אלא יש בכך זלזול וחומר אמונה בסדר, בשיטה, בקיום רציונל.

 

יציר כפיו של השקר, הנה  'גניבת דעת', שמשמעה  מעשיו של אדם  לגנוב את דעתו של חברו על ידי מעשה או דיבור שיגרום לחברו  לחשוב כאילו עשינו למענו דבר-מה, כאשר בפועל לא עשינו דבר. ההבדל שבין איסור גניבת הדעת לבין האיסור לשקר הנו בכך, כי  האיסור לשקר מכוון כלפי תיאור  בלתי נכון של דבר-מה בעבר או בעתיד ואילו איסור 'גניבת דעת',  מכוון כלפי ההתנהגות בהווה שנועדה  ליצור רושם מוטעה  בכוונה תחילה.  האיסור של 'גניבת הדעת' מקורו בפסוק "לא תגנבו" (ויקרא יט, יא), ואף שבדרך כלל בלשוננו, גניבה היא לקיחת חפץ או ממון, מכל מקום מצינו במקרא, מספר פעמים שגם גניבת דעת נקראת גניבה, כמו שנאמר אצל אבשלום שגנב את לב ישראל.

 

אין אנו סבורים כי יש כיום מקום להכניס את השקר כעבירה פלילית, לא משם ההיבט הנורמטיבי, אלא בשל חוסר יכולת והיעדר נכונות של רשויות השלטון  לאמץ אכיפה של חוקים קיימים בתחומים שונים. עם זאת, אם תשכיל החברה הישראלית, לנהוג כפי שנוהגות חברות מתקדמות חופשיות אחרות, לראות בדבר שקר, סטייה נורמטיבית שהעובר בה, לא ייחשב כראוי להיות מנהיג ומושל בישראל ולהוקיע את  אומרי השקר, ייתכן ונחזור אל דרך המלך לקראת היותנו חברה מתוקנת ובריאה. .


 

title Filter     מספר מאמרים 
# כותרת מאמר
1 12.7.12 תרבות של - 'כאילו' בצד יצירת 'מציאות מדומה' – קרובות של תרבות השקר - הרסנית, פוגענית, מזיקה, מבאישה.
2 29.5.2011 מה בין אלי ישי שר הפנים, לבין משה לדור פרקליט המדינה - התייחסותם אל האמת
3 7.3.11 הבטחת סרק שלטונית, אינה מתיישבת עם טוהר ההתנהלות השלטונית
4 15.7.10 צחי הנגבי הורשע בעדות שקר - מעשה הנתפש לא נורא בעיני רשויות אכיפת החוק, לגבי פוליטיקאים אחרים
5 6.12.09 תושב משכיל, אך בור, תוקף את בושה, אך מתפכח לאחר לימוד העובדות
6 6.12.09 דו-שיח עם עובד עירייה, התחיל מקלל וגמר מברך
7 'אמת ויציב – אמת עדיף'
8 30.9.09 מכתב אישי אל גולדסטון, ממכרה דרום אפריקאית
9 דובר של ארגון בכלל, ושל עירייה בפרט - מעמדו, תפקידו, חובותיו
10 תרבות השקר מנוגדת לתורת ישראל והמוסר היהודי
 

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

buy microsoft office for xp 
download microsoft word mac os x 
download microsoft office 2010 standard 
purchase windows 7 ultimate oem 
cheap ms office 2010 professional 
proscar generika viagra livraison express levitra preiswert priligy prezzo pharmacie en ligne suisse
generic cialis manufacturer viagra online ordering tadalafil vs viagra viagra soft flavoured viagra discount coupon
generic viagra fast shipping sildenafil synthesis sildenafil mechanism tadalafil prescription tadalafil suppliers