בושה בושה
עבירות תנועה
 

   עבירת תנועה היא מעשה לא נורמטיבי, המסכן אחרים ואת עצמך.  בדרך כלל,  מי שקיבל דוח  תנועה, המצביע על עבירה לכל דבר,  אכן עשה מעשה או מחדל  רע, וראוי כי  ייתן את הדין.

אך ישנם מקרים, בהם  הדוח ניתן שלא בצדק  וכאן, הבאתי את הניסיון האישי שלי,  בעניין זה. הכתוב הוא מעין  מורה נבוכים לנהג התמים, אשר נתפש  כביכול בביצוע עבירת תנועה, על לא עוול בכפו עבירה.

קלות הראש בה מתייחסת החברה הישראלית והעומדים בראשה, לקטל בדרכים מכעיסה ומקוממת. אני נוהג מזה שנים ארוכות  בדרך הנאותה ואיני עובר במודע, עבירה קלה כחמורה.   קיבלתי בחיי 3 דוחות תנועה, בשלושתם יצאתי זכאי בדין. 

מאות ההרוגים ואלפי הפצועים מדי שנה, הפכו לשגרה הזוכה לכיסוי תקשורתי רק כשמדובר באירוע בלתי שגרתי והרבה דם. כאשר מתברר שהנהג הפוגע הורשע בעבר בעשרות עבירות, אתה תמה כיצד הוא לא קורקע עד כה על-ידי בתי המשפט, שכן הרשעות שלו, הן רק קצה קרחון בנהיגתו הפרועה. התייחסות החברה ובתי-המשפט אל עבריני  הכבישים  הנה סלחנית ואינה רואה בהם עבריינים של ממש.  גם כאשר נתפש נהג ליד ההגה שהוא בשלילת רישיון, לרוב הוא אינו מושם בכלא לתקופה של ממש. 

 

על עבירת התנועה - חניה אסורה במקום המיועד לחניית נכים, ובעיקר לדרך התנהלות לא ראויה של רשויות מקומיות ראה:
חניה אסורה במקום המיועד לנכים - התנהלות רשויות מקומיות

 

כל השנים הרבות בהן  נוהג אריה גבע, נרשמו לחובתו שתי עבירות תנועה ובשתיהן, הוא ביקש להישפט וזוכה בדין.  כמה הדבר קל ופשוט שלא לקבל עבירות. לא צריך מכשירים או  פתרונות הזויים, כל שנדרש הוא,, ציות לחוקי התנועה.

 

מלאכתה של משטרת ישראל באכיפת חוקי התנועה, הנה קשה ומתסכלת. עם זאת, לא אחת, קשה להשתחרר מהרושם, שהמשטרה  עושה לעצמה חיים קלים ועושה דוחות באותן עבירות, בהן  קל לתפוס עבריינים ולא באותן עבירות, שהן באמת מסוכנות לציבור.

 

למרות האמור לעיל, אריה גבע מייעץ לאלה הנוהגים על-פי חוק ונתפשו על-ידי המשטרה, בעוד הם סבורים שלא עברו כל עבירה. באם אהם מאושמים  בעבירה חמורה, מוטב שישכרו  את שירותיו של עורך-דין שמומחיותו בדיני תעבורה. באם מדובר בעבירה קלה, שאתה משוכנע שלא בצעת או שהשוטר פעל שלא כראוי, תפנה למשטרה לביטול הדוח, למרות שהסיכוי לכך הנו נמוך.  החלטת שלא לשלם את הקנס ולהופיע לבדך בבית-המשפט, תדע, שעבירת תנועה הנה עבירה פלילית ועל כללי הדיון,  חלים סדר הדין של משפט פלילי. זכותך על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, לבקש את  חומר החקירה בעניינך, המצוי בדרך כלל בתחנת משטרת התנועה באזור בה בוצע העבירה.  מדובר בדוח שכתב השוטר בעת ביצוע העבירה, ובהערות שהוסיף בכתב ידו בנוכחותך, או לאחר מכן. מידע זה חשוב וכדאי שיהיה בידך בטרם הדיון המשפטי. בקשה שהגשתי לקבלת מידע ראה: 

 

בקשה לקבלת חומר חקירה מהמשטרה, עבירת תנועה 1997

מעשה  אמיתי –  איך מתנהל משפט פלילי בעבירת תנועה, כשיש לנאשם זמן, ידע ורצון להיאבק, לא להאמין :

ביום חורפי של שמש חמימה, אחר הצהריים (שנת 1997), נהגתי להנאתי במכוניתי החדשה ברחוב ויצמן ברעננה, כביש בעל 4 מסלולי נסיעה, שניים בכל כיוון. הכביש פתוח בלא מבנים בצד הדרך  וכמעט לא נראית נפש חיה בצד הכביש. מכונית משטרה עמדה לצד הדרך ועצרתי לאחר שהשוטר הרים ידו. "אתה נוהג במהירות של 79 קמ"ש", הבהיר לי כשהוא מראה לי את  הצג על גבי אקדח הלייזר שבידו. "אתה יודע מה המהירות המותרת", שאל אותי.  "60  קמ"ש",השבתי, כשאיני בטוח בדברי.

השוטר שלף את העט מכיס חולצתו והחל לרשום דוח. באדיבות השיב לשאלות שלי. מרחק המדידה היה 216 מ' והמכשיר כויל, באותו היום, שעתיים קודם. לא היה לי מושג במכשירי לייזר ונשארתי במקום מספר דקות כדי להתבונן בדרך פעולת השוטר.

למרות שהכביש בשטח פתוח ללא בתים, על-פי התמרור, הנו שטח בנוי בו המהירות המרבית הנה 50 קמ"ש. בדיקת החוק הבהירה כי תמרור הנו חוקי, רק כאשר הוא מאושר על-ידי הרשות המקומית, המשטרה והמפקח על התעבורה. מה לעשות והתמרור ברחוב שעמד על מקומו מזה שלוש שנים, אושר באופן סופי כמה חודשים קודם לרישום הדוח. מזל רע של שומרי חוק.

 

הקדשתי מספר שעות לאיסוף ולימוד חומר על אקדח הלייזר. כלי יעיל להפליא, רק שאמינותו הטכנית לא נבדקה על-ידי מכון התקנים או מכון ראוי אחר ודרך הפעלתו מעוררת שאלות רבות. משטרת ישראל, עשתה מאות דוחות ליום ומי יכול להתמודד עם הטכנולוגיה החדשנית. מכשיר שמטיל ביצי זהב, ולמה להפסיק להעשיר את אוצר המדינה.  מתברר כי מספר נהגים ניסו לערער על אמינות המכשיר בבתי-המשפט, אך עד אז, לא עלה הדבר בידם. הכעיס אותי שמשטרת ישראל לא מעבירה מכשיר חדש לבדיקה טכנית למכון רשמי ומקבלת אישור מתאים על תקינותו ודרכי הפעלתו. כמה זמן היה נחסך לבתי המשפט ולאזרחים, אם משטרת ישראל הייתה פועלת בדרך זו. הנושא הפך לי לאתגר. קבלתי מידע, אספתי חומר ועקבתי אחרי-פסקי הדין שניתנו בנושא זה. עולם שלם. 

 

למדתי, כי בבית-הדין הצבאי בקסטינה, מתנהל משפט בנושא זה. הצבא העמיד קצין בדרגת סרן, כדי ללמד סנגוריה על חייל שנתפש במכשיר הלייזר, נוהג במהירות מופרזת. לא התעצלתי ונסעתי דרומה. השופט הצבאי סא"ל פיילס שישב בדין, התייחס לעניין במלוא הרצינות והחלטתו המנומקת והארוכה, הייתה כנגד השימוש במכשיר בדרך אותה ביצעה המשטרה הצבאית. אלא שפסק-דין של בית-דין צבאי, אינו תקדים לערכאות האזרחיות וכך, מורשעים האזרחים בזה  אחר זה.

 

היה חסר לי מידע נוסף שהיה רק בידי המשטרה. בקשתי חומר חקירה והופניתי למשטרה בנתניה לקבל עותק מדוח התנועה. המשטרה סירבה למסור חומר נוסף. הניסיון שלי והידע במשפט פלילי, שאף לאפס.

 

הדיון באולמו של השופט יהושע (לוי) הלוי, בבית-משפט השלום לתעבורה בנתניה,  היה עבורי עולם אחר. בשעה שתיים אחר הצהריים, עשרות אזרחים התכנסו באולם הדחוס. שלל עדות ובגדים, ארץ ישראל על כל גווניה. השופט נכנס לאולם, כולם קמו. דומיה מוחלטת. השופט מתבונן בנאספים ומבהיר שעד השעה חמש, לא יישאר אדם באולם. ונותן הרצאה קצרה על ההליך והזכויות של הנאשמים. המסר ברור, מי שמודה וחוסך זמנו של בית-המשפט, יצא נשכר.

 

סרט נע של ממש. במהירות הסתיימו התיקים בזה אחר זה. מי שניסה לטעון או למחות, שוסה בשאלה, מודה או לא מודה. איש מזוקן לבוש שחורים, טען בתוקף שהוא לא עבר את העבירה והשופט החליט, כי יתקיים דיון נפרד. הנאשם ייאלץ לבוא לבית המשפט פעם נוספת לשטוח טענותיו.

תיק מס' 1430 אריה גבע הודיע השופט. קמתי ממקומי לבוש חליפה ועניבה, כדרישת הכללים  מעורך דין, שהעידו על מעמדי. "מודה או לא מודה", רעם השופט.

"לפני שאשיב לאשמה כבודו, אני מבקש שתורה למשטרה לתת לי את חומר החקירה שבקשתי,זאת על-פי סעיף 74 לפקודת סדר הדין הפלילי".  השופט זקף ראשו, הביט בי בהשתאות על שאני מפריע לרצף התהליך. "בידי פסק-דין של בית-הדין הצבאי של השופט פיילס" אמרתי.

כבודו שהיה בעבר שופט צבאי, גילה עניין. התחיל דיון שנמשך כרבע שעה שבסופו נקבע לי מועד לדיון נפרד בעניין חומר החקירה שאני מבקש. כשיצאתי החוצה, מהרו בעקבותי שני אנשים,  שביקשו שאייצג אותם.  הסברתי להם שאינני עוסק בתחום ושלחתי אותם בחזרה לאולם.

 

בדיון שהתקיים חודשיים מאוחר יותר כפרתי באשמה. לא עזרו טיעוני והשופט הלוי, לא נאות להורות למשטרה לתת לי חומר חקירה נוסף. איך אפשר לנהל הגנה אם לא מוסרים חומר בנושא המורכב.

הגשתי ערר לבית-המשפט המחוזי -  בו בקשתי  להורות למשטרה למסור לי חומר חקירה אותו פרטתי. הדיון התקיים בפני השופט א' בייזר. האולם הגדול היה מלא מפה לפה. רוב הקרואים היו פושעים של ממש, בדיון על ערעורי מעצרים ומעצר עד תום ההליכים.  בבית-המשפט המחוזי, דרשו הכללים שאבוא עם גלימה. הקריאו את שמי. מה אני עושה כאן ? תמהתי בלבי, נוכח התפאורה והקהל.  הפרקליטה הצהירה לפרוטוקול, שהמשטרה מוכנה להעמיד לרשותי את חוברת ההפעלה, חוברת תחזוקה על מבנה המכשיר ונוהלים פנימיים לעניין הפעלת המכשיר. ארבעה עמודי פרוקטול, עשר דקות דיון ובית-המשפט דחה בקשתי לקבל את שאר החומר שבקשתי תוך שקבע: "המשטרה תספק לעורר את החומר עליו הצהירה בראשית הפרוטוקול. יתר החומר המבוקש על-ידי העורר אינו בבחינת חומר חקירה לפי סדר הדין הפלילי ואין צורך לספק אותו"..

 

גם את החומר שהסכימה הפרקליטה למסור, הייתי צריך לבקש פעמיים. קריאת החומר גיליתה פגמים בתהליך עבודת המשטרה. נוהל העבודה של המכשיר תורגם מאנגלית, תוך השמטות חשובות בנוסח העברי על-פיו פועלת המשטרה. כך למש,  החובה לבצע את המדידה בישיבה, בעוד שבמקרה שלי, השוטר עשה זאת בעמידה.

 

הפעם חשתי שעומדת לדיון שאלה חשובה של ממש. הגשתי בקשת ערעור לבית המשפט העליון – רע"פ 2470/98.

בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, חומר חקירה. 1998

 

הפעם לא הייתה לי זכות שבדין, אלא הייתי צריך לבקש את הסכמתו של בית-המשפט לשמוע את הערעור. מסמך עב-קרס, דן בשאלות העקרוניות:  מהו חומר החקירה שיש להעמיד לעיון נאשם במקרה של מכשיר מתחוכם למדידת מהירות שקיימת ידיעה שיפוטית לגבי אמינותו, זאת לעומת, מהו חומר החקירה שיש להעמיד לעיון הנאשם, במקרה של מכשיר מתוחכם למדידת מהירות, שעדיין לא התקבלה החלטה שיפוטית נוספת לגבי אמינותו, שהוא המקרה בעניין מכשיר הלייזר באותה עת. אכן שאלה נכבדה שנוגעת לא רק לאלפי הנהגים, אלא עוסקת למעשה בכל מכשיר או כלי טכנולוגי  חדש, עליו נשענות רשויות התביעה.

 

תגובת פרקליטות המדינה  הכתה אותי בתדהמה.  הם צרפו את החלטת בית-המשפט ברע"פ 4207/96 מדינת ישראל נ. רפי פרידן, בה נקבע: "סעיף 74 (ה) לסדר הדין הפלילי, לא קבע שקיימת זכות להשיג על החלטת בית-המשפט שלערעור שניתנה בבית-המשפט המחוזי על דרך של בקשת רשות לערער בבית המשפט העליון. במקרה שלפנינו ניתנה החלטה בערר שהוגש לבית-המשפט המחוזי על החלטה של בית משפט השלום (בית המשפט הדיוני), והמדינה עותר למתן רשות לערער על ההחלטה. אין לך זכות ערעור או זכות ערר, אלא אם כן קבע המחוקק הראשי ערכאה המוסמכת לדון בערעור ובמקרה שלפנינו, לא השכילה המדינה לשכנענו שקיימת הוראת דין המסמיכה בית משפט זה לדון בבקשה לרשות ערעור".

שפשפתי את עיני בתימהון. בית-המשפט העליון קובע כי אין לו זכות לדון בעניין שיפוטי. בעניין ההוא המדינה אכלה אותה והחלטת בית-המשפט המחוזי לא ניתנת לשינוי. פסק-דין תמוה לטעמי, המגביל את כוחו של בית-המשפט העליון בעניין בעל חשיבות רבה.

 

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, הודיע לי, כי אם אני עדיין עומד על בקשתי לאור תגובת המדינה, אני מתבקש להגיב תוך שבעה ימים. הייתי ערב נסיעה לחו"ל, אך לא התעצלתי. בשלושה עמודים, ניסיתי לשכנע את כבוד השופט לוין, כי יש לבית-המשפט זכות לדון בבקשה לערעור וכי המקרה שונה מההלכה שנקבעה בבית-המשפט קודם, שכן הפעם, מדובר בזכות של נאשם, בעוד ששם, דובר על זכות המדינה. 

תגובת המבקש לבית-המשפט העליון בעניין חומר חקירה. היעדר סמכות דיון לעליון.

 

חלפו ימים ספורים ובית-המשפט העליון דחה את בקשתי. נשארה ההלכה לפיה  אין לבית-המשפט זכות לדון בבקשת ערעור בין של המדינה ובין של הנאשם, אם לא נקבע בחוק שזכות כזו קיימת. סברתי שהמצב אבסורדי.

 

לא התעצלתי. פניתי למשנה ליועץ המשפטי לענייני חקיקה בעניין העקרוני. 

מכתב למשנה ליועץ המשפטי לממשלה בעניין חומר חקירה, שינוי החוק. יוני 1998

 התשובה שקבלתי ביום 12.7.98 מיהושע שופמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה), קבע כי הנושא ראוי לבדיקה וכי הוא העביר את מכתבי לבעלי תפקידים אחרים במשרד. הוא הודה לי שטרחתי והעליתי נושא זה בפניהם. אין לי מושג ולא התעניינתי מאז, אם אכן נעשה שינוי בחקיקה.

 

נשארתי עם התיק שלי והחומר שהיה בידי. התכוננתי בעניין לקראת הדיון בתיק. התובעת המשטרתית התקשרה והציעה שנגיע להסדר טיעון. "מה את מציעה", שאלתי. תודה שנסעת 70 קמ"ש ואנו נאשים אותך בעבירה על-פי סעיף 54 ג', לתקנות התעבורה, כך שלא תקבל נקודות וקנס מירבי של 270 ₪. התלבטתי, אך לא רציתי לשחק יותר עם העניין. מיציתי את העניין בנושא חומר החקירה. הסכמתי. 

כשבדקתי בספר החוקים, לא הבנתי מה שייך ס' 54 ג' שעניינו נסיעה בטרקטורון בשטח פתח, לעניין העבירה בה אני מואשם.  מעולם לא נהגתי בטרקטורון. התביעה ידעה את האמת, השופט ידע את האמת והודייתי בעבירה שלא עשיתי.  בירור קצר העלה שזהו הסעיף שהמשטרה מצאה כמוצא להיחלץ ממשפט. 

בהעדרי, נתן הטיל עלי השופט קנס בסכום של 270.0 ₪. הורשעתי, אך לא בעבירה הקשורה בנהיגה במכונית. עבורי, התהליך היה מרתק ולמדתי רבות על עצמי ועל רשויות התביעה ודרכי החוק הפלילי. 

 

מאז, התנהלו משפטים רבים בנושא מד הלייזר והנושא הגיע לפתחו של בית-המשפט העליון מספר פעמים.  לא התעניינתי יותר במצב המשפטי, אך דומני שהמכשיר נמצא לבסוף אמין. אבל המדינה לא למדה את הלקח ולא קבעה חובה שבדין, לבדיקה מוסמכת של מכשירים וכלים המכניסים טכנולוגיות חדשות לשימוש רשויות החוק. 

 

 

 

title Filter     מספר מאמרים 
# כותרת מאמר
 

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

adobe illustrator cs5 download 
purchase microsoft office 2010 home and business product key 
adobe cs5 web premium download 
windows 7 discount program 
http://www.flyrnai.org/dbimg/R...nish-cheap 
clomid comprimé acheter cialis 10mg viagra farmaco compra viagra generico achat cialis inde
order viagra no prescription buy viagra online canada sildenafil generic viagra viagra ordering online generic viagra soft tabs
cialis without a prescription tadalafil australia tadalafil soft tablets 20mg cheap sildenafil citrate tablets what is the drug viagra