רשות מקומית בעלת מקורות הכנסה גבוהים יותר,  המוציאה כספים רבים יותר  באופן חשבונאי לכל תושב, אינה בהכרח הרשות המקומית  המעניקה לתושביה, את  איכות ורמת השירותים  הטובה יותר.

האמרה 'טוב להיות עשיר וצעיר מאשר זקן ועני' -  מבטאת את  התפישה המטריאלית, הרווחת בחברתנו, שאין בה רע, כשם שאין ספק כי  עדיף  להיות  רשות מקומית עשירה,  אשר הארנונה הזורמת לקופתה שופעת כעטיני פרה מניבה היטב, שתושביה נמנים על  הרבדים הסוציו-כלכליים הגבוהים, מאשר רשות מקומית שתושביה עניים מרודים  ואין לה מקורות הכנסה, זולת הארנונה הנמוכה שעולה בידה לגבות מהתושבים.

אבל האם  תושבים של רשות מקומית, אשר  סך הכנסותיה לנפש גבוהים,  תושביה אכן מרוצים מביצועי הרשות המקומית יותר, מאשר רשות מקומית המנוהלת ביעילות, תוך הפניית המשאבים על-פי רצונות התושבים, אך הכנסותיה לתושב נמוכים יותר  -  התשובה, כפי שמראים החיים, אינה בהכרח חיובית.

על :  רשויות מקומיות

5.9.10  דירוג הרשויות המקומית  בישראל כפי שנעשה על-ידי  קבוצת   BdiCoface,  על-סמך נתוני הדוחות הכספיים של הרשויות המקומיות לשנת 2008, האם  הוא משקף באמת את רמת היעילות והשירותים של  של הרשויות המקומיות בישראל, או שהוא משקף את  מצב העושר המוניציפאלי של הרשויות ואת היקף הכספים שהיא מוציאה,  שאינו בהכרח זהה לטיב ורמת השירותי שהיא מעניקה לתושבים. 

מתוך הכרה של המתרחש בחמשת ערי השרון, (הרצליה, רעננה, כפר-סבא, הוד-השרון, רמת-השרון), והשוואה המצב  בעיניים סוביקטיבות וסקרי שביעות רצון של התושבים לגבי ערים אלה,  לעומת נתוני  הסקר של  BDI , נראה כי  הסקר משקף יותר את  היקף הכנסותיה של  הרשות המקומית והיקף ההוצאה לתושב,  שיכולה לא אחת להיות בזבזנית ומיותרת ולא יעילה, ולא את מידת היעילות ורמת השירותים שמעניקה הרשות המקומית לתושביה. וכך, בעוד העיר הרצליה (מקום מגורי) נמצאה בדוח כעיר היעילה ביותר, בה ההוצאה לתושב הנה הגבוהה ביותר, המציאות הסוביקטיבית המשווה לערים השכנות, כפי שנתפשת בעיני  ובעיני תושבים רבים אחרים, שונה לחלוטין.
 

• בשלהי חודש אוגוסט  2008 פורסם סקר  שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המספק מידע על שביעות הרצון של תושבי  ישראל משירותי הממשלה לרבות עיריות,  סקר ל.מ.ס - שביעות רצון   (על העיריות,  ראה עמ' 10 בסקר).
• עיריית הרצליה  עם יעל גרמן בראשה, יוצאת  רע מאד.לגבי  מידת שביעות הרצון של תושבי הרצליה, מדרך תפקודה של עיריית הרצליה,  בכלל וביחס לערים הגדולות האחרות בפרט.  מתוך 23 הערים בישראל, שמספר תושביהן מעל 50 אלף, הרצליה נמצאת במקום  ה- 14, הלא מכובד,  כאשר מידת שביעות הרצון  של תושבי הרצליה מתפקוד העירייה, הנו 55% בלבד. 
• הרצליה עיר מצויינת אך התושבים פחות שבעי רצון. איך מיישבים את הסתירה, ראה: סקר עיתון דה-מרקר, 11.9.08

הדוח של  BDI  שפורסם בשנת 2010
 ביום 31.8.10  פרסמה חברת BDI, כי שהיא עושה כמדי שנה, דוח השוואתי  שבחן את  יציבות ואת היעילות של של הרשויות המקומיות  בישראל, המתבסס על נתוני הדו"חות המבוקרים של הרשויות המקומיות לשנת 2008 . ראה:
תמצית דוח BDI, על יציבות - יעילות רשויות מקומיות  לשנת 2008, פורסם 31.1.10

חבל שחברת BDI  לא פרסמה את הנתונים המלאים, כך שניתן היה לנתח את משמעות הנתונים  ביסודיות.

דירוג העיריות  בעשיריה הראשונה על-פי יציבותן   הפיננסית,  לפי BDI הנו:
ראשון לציון,  אשדוד, הרצלייה, חולון, אשקלון, כרמיאל, פתח-תקווה, רמת-גן, תל-אביב.
 

 חברת BDI הכינה  על סמך  הנתונים של הדוחות הכספיים, גם דוח יעילות הרשויות המקומיות.  הרשויות המקומיות  נקבעה על-סמך מספר פרמטרים: מספר תושבים ביחס למספר העובדים ברשות, סך התקציב לתושב, רמת השירות הכוללת ביחס למספר התושבים, עודף/ גירעון לתושב ויחס הגבייה.

הערים שנמצאו על-ידי הדוח  כערים היעילות ביותר הן: הרצליה, תל-אביב, אילת, פתח תקווה, רעננה. 
המועצת המקומיות שנמצאו היעילות ביותר הן: ראש פינה, כפר שמריהו, סביון, כפר יונה ואלפי מנשה.

התייחסות בושה לנתונים:

אין ספק כי  הרשויות אשר דורגו בחמישיה הפותחת, מצבם הכספי טוב, והספקים, או הבנקים המלווים להם כספים, יכולים להיות דאוגים פחות.

בעוד שלגבי היציבות הפיננסית של הרשויות המקומיות השונות,  ניתוח הדוחות הכספיים שלהן, מאפשר קביעת  מדד סביר  לגבי בחינת יציבותן הפינננסיות  הרי לגבי יעילותן של הרשויות באספקת השירותים שהם נותנות, נתוני הדוח הכספי אין בהם לשקף את המציאות ולעתים הם מציגים אפילו תמונה מעוותת.

בעוד עושרם של אנשים פרטים, מבטא בדרך כלל את  מידת יכולתם להוציא בפועל כספים על  רווחתם לפי רצונם, הרי  הכנסה גבוהה של עירייה , אפשרי כי תהיה מלווה, בחוסר יעילות או הוצאות הכספים על מטרות שאינן לרוחם או  לרווחתם של   מרבית התושבים.   קיום מקורות הכנסה רבים שוטפים, עלול להוביל לקלות יתר של בזבזנות, הוצאות ראוותנית, פעילות על-פי גחמה או נטיות לב של העומד בראש הרשות המקומית ומכאן, לעתים, הברכה עלולה להפוך להיות קללה.

בעוד שהוצאות המדינה, נבחנות ונבדקות על-ידי מנגנונים שונים, תוך שקיפות יחסית גבוהה, הרי  הוצאות רשויות מקומיות,  נעשית למעשה, בלא בקרה נאותה של מועצת הרשות,  ביקורת פנימית חלשה או כנועה, או מתוך מניעים פוליטיים  מקומיים  או אישיים  להאדיר את  אלה העומדים בראש, ולא אחת, תוך גחמות וסדרי עדיפויות של  אלה העומדים בראש הרשות המקומית  שלא תמיד רואים עין בעין עם  רוב התושבים, את  דרך הוצאות הכספים הרבים.

מהמעט שפורסם בדוח BDI, לדעתנו, מספר העובדים ברשות המקומית  ביחס למספר תושבי הרשות המקומית, הנו מדד נכון,  לגבי יעילות הרשות המקומית, אם כי אין נתוני השוואה איזה רמת שירותים מעניקה כל רשות מקומית.

מדד הגבייה, יש בו אינדקציה טובה, אך  נוכח העובדה ששיעורי הגבייה  נעים סביב  - ה – 80% בלבד, נדרש ניתוח עמוק יותר, כדי להבין מי הם אותם  תושבים או עסקים שאינם משלמים ארנונה,  ומה הסיבות לכך.  יש להבהיר, כי שיעורי הגבייה, מתייחסים לנתונים הגבייה  הידועה, אך אינם בהם התייחסות לשטחים  בתחומי הרשות, שלגביהם אין לרשות המקומית ידיעה. כך למשל, אם ישנה בנייה בלתי חוקית רבה של תוספות בנייה, אם למשל  דירות מגורים משמשות לעסקים בלא ידיעת העירייה,  הרי נושאים אלה לא  יופיעו בדוחות הרשות, וככל ששיעורם גבוה יותר, יש בהם להצביע על  חוסר יעילות גבוה יותר ואולי אף חמור מכך.

אכן, עריכת דוח השוואתי מתוך נתונים של דוחות כספיים, הנו קל יחסית, לעומת עריכת דוח השוואתי של מדידת רמת שירותים שונים, הניתנים על-ידי רשות מקומית כזו או אחרת.  גישת BDI, מבטאת את התפישה, כי  הכול מדיד במושגים כספיים, ומתבססת על ההנחה, כי הוצאה כספית גבוהה יותר, משמעותה גם שירותים טובים יותר, מה שלא אחת,  אינו נכון בעליל.