דיני ההקפאה של הארנונה, נושא משפטי שהעסיק רבות את בתי-המשפט, לרבות בית-המשפט העליון, עומדים  לפני מותם הסופי, בלא שבית-המשפט העליון, יצק כלים שיהיה בהם בלם, נגד שרירות הלב ופגיעה  צפויה   בתושבים,  של  אותן  רשויות מקומיות  המנוהלות באופן לא תקין, או אלה אשר בראשן עומדים אנשים שסולם הערכים שלהם הוא בעייתי.

15.8.12 הספדתי מוקדם מדי, את דיני ההקפאה על הארנונה  - כמה חבל
קטונתי, אבל  אני חוזר על דעתי, לפיה על בית-המשפט העליון, להביא באבחה אחת, לסיומם של דיני ההקפאה של הארנונה במתוכנת הנוכחית, על סמך הוראות חוק ההסדרים המיושן,   תוך יצירת כלים, רציונאלים,  הוגנים,   אשר רק במסגרתם  ועל-פי כללים מינהליים  ראויים, יהיו רשאיות   הרשויות המקומיות להגדיל את הארנונה על דירות  מגורים.  ( ענייני הנו רק בתחום ארנונה על מגורים).

פסק-דין שניתן לפני ימים ספורים,  מראה כי בית-המשפט העליון ממשיך לכלות זמנו בניסוחים מפולפלים, מלאכת אריגה משפטית מסובכת, אשר לדעתי מחמיצה את העיקר.

ראה:

בעקבות פסק-הדין  גני-תקווה, דיני ההקפאה מסרבים לרדת מהבמה. 15.8.12

לקריאת פסק-הדין:
 פסק-דין שניתן ביום   9.8.12,  עע"ם 1721/10  מועצה מקומית גני תקווה, נ.  קופלביץ'.

בעקבות פסק-דין זה,  לעניות דעתי,   בנושא דיני ההקפאה של  מס הארנונה,  ממשיך  בית-המשפט העליון,  לדבוק בגישה ארכאית, בלתי-סבירה וכנראה גם אנטי-חברתית, אשר אינה עולה בקנה אחד עם זכותם של נבחרי הציבור, לבצע תיקונים בדרך יישום מדיניות ארנונה,   אם ובמידה והצו הישן, משנת 1986, נוגד את תפישת עולמם. 

24.5.12  דעיכת דיני ההקפאה של הארנונה - הגיעה עת חקיקה הוגנת, צודקת, יעילה בתחום הארנונה
דיני ההקפאה של הארנונה -  הנה מערכת דינים שעבר זמנה,  המבוססת על הוראה בחוק ההסדרים, אשר בשנים האחרונות נוגס  בה בית-המשפט העליון בעקביות, תוך שהוא נמנע  להעבירה מן העולם. זאת בעוד הרשות המבצעת, אינה פועלת לקביעת הסדר נורמטיבי, שיחייב את כל הרשויות המקומיות לפעול בתחומו, אשר יקבע את דרך גביית הארנונה, (להבדיל משיעור הארנונה שצריך שיקבע על-ידי כל רשות מקומית),  זאת תוך יצירת  מערכת חסמים ואמצעי בקרה על הרשויות המקומיות. מאמר מקיף שכתב אריה גבע בנושא, בעקבות פסיקת בית-המשפט העליון בעניינו.
מאמר מקיף על דעיכת דיני ההקפאה של הארנונה בעקבות החלטות בית-המשפט העליון - 24.5.12

22.5.12  ביקורת  על פסק-הדין הקצר של בית המשפט העליון, בפרשת עיריית הרצליה נ. גבע
פסק-הדין  של בית-המשפט העליון יותר ממה שיש בו בשורות הספורות,  חסר בו הרבה, נוכח החשיבות הציבורית העצומה של הדברים, הימשכות ההליכים על-פני 13 שנה, התנהלות הבלתי-ראויה של עיריית הרצליה, פסק-דין הברור, ענייני, נכון וצודק של בית-המשפט המחוזי  השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן. 

לקריאת הביקורת ועל מה שאין בפסק-הדין של בית-המשפט העליון בהרכב בראשו ישב הנשיא, א' גרוניס : ביקורת  על מה שאין בפסק הדין , ערעור עיריית הרצליה נ. אריה גבע ואח'

 לקריאת פסק-הדין המלא, שהנו בן כמה שורות. עע"ם 3534/11 עיריית הרצליה, יעל גרמן ומנהל הארנונה נ. אריה גבע ואח'  -  הנשיא א' גרוניס, י' דנציגר, י' עמית,   14.5.12, לקריאת פסה"ד:
פסק-הדין המלא בית-המשפט העליון,  עע"ם  3524/11 עיריית הרצליה, יעל גרמן ומנהל הארנונה נ. אריה גבע ואח' 14.5.12 

פסקי-דין של בית-המשפט העליון בסוגיית דיני ההקפאה של הארנונה  עד  22.5.12
סוגיית דיני ההקפאה של הארנונה,  העסיקה את בית-המשפט העליון בעשור השנים האחרון, במידה רבה. בית-המשפט העליון,  בהרכבים שונים, הוציא תחת ידו  עשרות פסקי דין בתחום זה,  בהם נכתבו  דפים רבים, של דברי חכמה משפטית, מיומנות וזמן רב שהושקע. העובדה  כי בית-המשפט העליון נדרש שוב ושוב לדון בסוגיה זו, מצביעה על סוגייה כאילו בעייתית, אך נראה כי 'זחילת' ההלכה המשפטית,  בדבר היקף תחולתם של דיני ההקפאה, היא שהביאה לחוסר בהירות המצב המשפטי וכך,  נאלץ בית-המשפט העליון לשוב ולדון בסוגייה.  גם כיום,  למרות האנכרוניזם של הוראות אלה, שהיו טובות לשעתן, עדיין בית-המשפט לא איין אותם לגמרי, ונותר סרח עודף , שאני אינני רואה הגיון ענייני בקיומו. רשימת פסקי הדין בסדר יורד, לפי מועד מתן פסק הדין:
רשימת פסקי-דין של בית המשפט העליון, בנושא דיני ההקפאה של הארנונה 

 דיני ההקפאה צריכים היו להעלם מזמן והיה צורך ליצור מערכת בלמים כלפי הרשויות המקומיות.
דיני ההקפאה של הארנונה, מלווים אותנו מאז שנות השמונים,  כאשר נוכח האינפלציה הגבוהה, החליטה הממשלה והכנסת, בחוק ההסדרים, לחסום את הרשויות המקומיות להגדיל את הארנונה, מעבר לשיעור שהתירו משרד הפנים והאוצר, ובלא אישורים פרטניים.

מאז התחולל מאבק משפטי רב ממדים,  בו מנסים  עסקים ותושבים (במידה קטנה יותר) להאבק נגד דרכי הרשויות המקומיות, להגדיל את סכומי הארנונה המשולמים להם, בדרכים שונות.

אחת הדרכים הנפוצות ברשויות המקומיות כדי להתגבר על רצונן להגדיל שטחי חייבים, לשנות סיווג השטח לסוג המשלם יותר (בעיקר בעסקים),  הייתה לבצע שינוי, ולטעון, כי העירייה גילתה טעות בחישוב השטח וכי אין מדובר בשינוי מדיניות האסורה על-פי החוק.

דרך פעולה זו,  הביאה למספר עצום של מאבקים משפטיים. חלקם בפני ועדות הערר, חלקם בפני בדרך של עתירה בפני בית המשפט המנהלי. לבית המשפט העליון, הגיעה בעשור האחרון, כ - 50 מקרים בהם  הייתה השאלה במחלוקת - סוגיית דיני ההקפאה. 

וכך,  מצא עצמו  עצמם שופטי בית-המשפט העליון כותבים  עשרות עמודים של  דברי חוכמה משפטית,  תוך דיונים נורמטיביים מורכבים, לא ברורים דיים,  שרק כדי לקרוא את הדברים  ולנסות לדלות את ההלכה המתאימה לכל מקרה, צריך היה לבזבז שעות רבות.

בתי המשפט המחוזיים שישבו כבתי משפט לעניינים מנהליים, גם הם עמדו  נבוכים, נוכח שפע הפסיקה, הסותרת לעתים והיינו עדים למאות של פסקי-דין של  שופטים מחוזיים נכבדים, שכילו את זמנם היקר,  בעיסוק בסוגייה, שעל פניה,  עבר זמנה, שכן האינפלציה כבר מזמן אינה במקומותינו.

בשנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בדרך תפישת בית המשפט העליון, ובשורה של פסקי-דין החל מפרשת סלע, דרך פרשת גלבר ועד פרשת משואה (20.11.11),  צמצמם בית-המשפט העליון בהרכבים שונים, את תחולת דיני ההקפאה, למרות לשון החוק, אך בלא שבית המשפט  סבר, כי עליו לבטלם כליל.

נוכח  תפישת בית-המשפט אשר צמצמה  או   כמעט חיסלה   את הבלם שעיכב את הרשויות המקומיות להתנהל באופן שרירותי בהעלאת הארנונה,   צריך היה לצפות כי בית-המשפט  יתווה כללים של בקרה ושל התנהגות נאותה של הרשויות המקומיות בתחום זה, כדי לסייע לאזרחים הנתקלים בתופעות כאלה, בהן הרשויות מגדילות את שטחי הארנונה בהם הם חייבים בלא הגבלה. 

אמנם, תפקיד זה היה מוטל בראש ובראשונה על הרשות המבצעת, שהייתה צריכה מזמן, לסלק מן העולם את הוראות החוק בדבר דיני ההקפאה על הארנונה.

אך שרי הפנים  הקודמים, כמו  אלי ישי, שר הפנים הנוכחי, לא עשו דבר בנושא וגם לא פעלו ליצור כלים ונורמות שיסייעו לאזרחים מפני ידם הנוגשת לעתים, של חלק מן הרשויות המקומיות.

זהו הנושא בו אנו נעסוק בעקבות פסק-הדין בפרשת עיריית הרצליה נ.  גבע, שלא היה סוף פסוק, אלא תחנה בלבד והדיון הוחזר אל בית-המשפט המחוזי, ויש להניח, כי  בעוד כמה שנים, ישוב אל בית המשפט העליון.