בושה בושה
סיפור תלמודי על קמצא ובר-קמצא, העלבת הזולת, חוסר נכונות לפשרה והתחשבות, סופה פלגנות וחורבן

 

הסיפור  התלמודי על קמצא ובר-קמצא, הוא  אולי הידוע ביותר מכל סיפורי החורבן של הבית השני.  כמה  אקטואלי  הלקח, גם היום, אך  נראה כי אין אנו  עושים די כדי לא להלבין, להעליב, לפגוע בזולת, אשר דעתו שונה משלנו, ואשר למדנו לתעב אותו, במקום להקשיב ולקרב לבבנות.

ראוי שנשנן שוב ונלמד דברי חכמים  שגם לאחר אלפיים שנה,  לא נס ליחם  - 

 

מעשה באדם אחד בירושלים של בית שני, שעשה סעודה ואמר לאחד מבני ביתו - לך והזמן את קמצא אוהבי. הלך זה וקרא לאדם בשם בר-קמצא שהנו שונאו של בעל הבית, שבא וישב בין האורחים. משהבחין המארח בבר קמצא,  אמר לו:  "הרי שונא אתה לי, ואתה יושב בתוך ביתי ?  קום צא לך מתוך ביתי. "
ביקש ממנו בר-קמצא: "אל תביישני ואני אשלם לך על מה שאוכל ואשתה."  אמר לו בעל הבית המארח: "לא תשב פה!"
ביקש בר קמצא : "אשלם לך דמי כל הסעודה."  אמר לו: "קום ולך!"
והיה שם רבי זכריה בן אבקולס ויכול היה לקום ולמחות בידי המארח, ולא עשה זאת.

מיד יצא בר קמצא ואמר בליבו: "כל המסובים יושבים להם בשלווה, אני אלשין עליהם."

מה עשה? הלך לשליט הרומי ואמר לו: "כל הקרבנות שאתה שולח ליהודים שיקריבו, הם אינם מקריבים אלא מחליפים אותם בקרבנות חלופיים." הרומאי  לא האמין למשמע אוזניו ואף נזף בו  בבר-קמצא על דבריו.  הלך אליו בר קמצא  שוב חזר על דבריו והפעם הציע : "אם אינך מאמין לי, שלח איתי שליח ואת קרבנך ואז תדע שאיני משקר."

קם  בר קמצא בלילה ועשה בבהמות ששלח השליט הרומי מומים. ראה הכהן את המום ולכן הקריב קרבנות חלופיים במקומם. כשראה שליחו של השליט הרומי את המתרחש שאל: "למה לא הקרבת את קרבן המלך?".
השיב  הכהן :  "מחר אקריב את קרבנו." למחרת בא שליח  השליט הרומי וראה ששוב לא הוקרב קרבן המלך. הודיע למלך שהיהודים אינם מקריבים את קרבנותיו – מייד שלח  מלך הרומאים החריב את בית המקדש.
אמר ר' יוסי ענוותו  של ר' זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל.
                                              
תלמוד בבלי, מסכת גיטין דף נ"ה, עמוד ב'.

 

מכאן,   צריכה הייתה להחרט בלב העם התפישה בצד האמונה, כי בגלל עלבון  אישי, שגרר נקמה -  נשרף בית מקדשנו  וחרבה ירושלים עירנו -  אך לא כך. 

סיפור זה של  מעשה בין אדם לחברו, שהפך כמעט לאבן פינה במשניות,  מלמדנו על החשיבות  שייחסו חכמי הדור דאז, למשמעות  ההרסנית  של  'שנאת חינם'

 גם בין אלה בינננו, שאינם שומרי מצוות וחורבן בית-המקדש רחוק מהם אלפיים שנים,  ראוי כי יפנימו את התובנה,  כי חורבן  הבית, שהיה לבה של  ישראל אז,  לא היה עונש שהשית  היושב במרומים בגלל שנאת החינם, אלא השנאה עצמה, היא אשר מובילה לחורבן הבית,  כתהליך אולי  בלתי-נמנע.

השאלה האם חורבן המקדש הוא עונש על שנאת חינם, או תוצאה בלתי נמנעת של אותה שנאת אחים, הנה מצע לדיון מוסרי עקרוני על מהותה של השנאה וחוסר נכונות להגיע לפשרה .

 

קשה לדעת איך היו מסתיימים האירועים מול הרומיים,  אם  העם היה מאוחד במאבקו, אך אסור להתעלם מחומרת הנזק וההחלשה העצמית שגרמו מאבקים עקובים מדם בין פלגים בעם ואשר הביאו להחלשתו ואולי לנפילתו.

לא נכנס לניתוח חלקו השני של הסיפור המרתק,  העוסק בסוגיות הלכתיות, של   הדילמה  בפניה עומדים  מורי דרך  רוחניים -  החכמים,  האם קיימת חובה לדבוק בפולחן  שמירת המצוות, גם   בעת שהן מתנגשת עם צרכי השעה ומרחפת קיום על העדה.

 

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

buy outlook separately 
http://www.flyrnai.org/dbimg/R...r-software 
best buy windows xp cost 
microsoft office 2010 professional plus cheap 
excel 2010 home and student sp1 
viagra x le donne cialis remboursement acquisto viagra in contrassegno viagra priser levitra farmacia
viagra with no prescription viagra online ordering generic viagra online uk cialis super active plus generic viagra fast delivery
how to get viagra from doctor sildenafil synthesis sildenafil trade names cialis professional canada sildenafil australia