בושה בושה
12.10.09 חלוקת הארץ בין היהודים לבין הפלסטינים, הנה אינטרס ישראלי-יהודי מובהק. פניה של ארץ-ישראל כמדינת הלאום היהודי.

 

 

על:  ארצי-ארצי מזה 3500 שנה.

 

דרישת העולם לחלוקת  ארץ-ישראל  לשתי מדינות על-פי  גבולות 1967, צריכה להיות בסיס לגישת חלוקה אחרת של הארץ,  על-פי  בסיס לאומי -  שינוי תפישה מתוך הכרה, כי הזמן פועל  לרעתנו.

 

 

חלוקת ארץ-ישראל  לשתי מדינות, ישראל ומדינת פלסטין,  באופן  בו שטחה של כל אחת מהן, יהיה  בגודל השטחים שנקבע על-פי הקו הירוק,  תאפשר  פתרון  הולם, הוגן לסיום הסכסוך בין שני העמים,  בלא פינוי תושבים מהשטח בו הם מתגוררים היום,  תוך הכרת מדינות העולם בגבולות  מדינת ישראל.

 

ישראל צריכה להציג את התוכנית על-פיה היא מוכנה לוותר על שטחי מולדת, תוך התווית קו גבול בין שתי העמים, באופן בו  בתחומי מדינת ישראל יהיו שטחים בגודלה ערב מלחמת ששת הימים.  אם הפלסטינים, לא יסכימו להגיע להסדר או יגלו הבנה לגבי דרך זו, על ישראל להמתין עד קיום שעת כושר כדי לבצע את התכנית יחד עם הפלסטינים.  בינתיים,  ישראל תמשיך לשלוט בשטחי יהודה ושומרון, תוך שהיא תפעל באופן שניתן יהיה ליישם   את החלוקה במתווה המוצע  בעתיד, כאשר הפלסטינים, יתעוררו מחלומם על   השליטה בכל ארץ ישראל ויבינו כי גירוש היהודים ממולדתם, אינו אפשרי לעולם.

 

נוכח הקולות ההולכים וגוברים בקהילה הבינלאומית, והחשש שיכפו עלינו להגיע לפתרון בו גבולות 1967,  עם תיקונים קלים, יהוו את הבסיס להסדר,  חובה על מדינת ישראל לפעול לאלתר ולהקדים תרופה למכה, תוך הצעת פתרון  ראוי מתאים יותר למציאות  הלאומית, אך כזה שיתקבל על דעת מדינות העולם, כולל המדינות הערביות.

 

 

שלוש  הנחות יסוד, צריכות להנחות  את מדינת ישראל  במתווה התכנית:

  • נוכח הטראומה של פינוי רצועת עזה, קשיי ההסתגלות של המפונים היהודים והעלות העצומה של יישובם מחדש,  כל הסדר עתידי  מבחינת מדינת ישראל,  אפשרי רק אם לא יהא כרוך בפינוי  משמעותי של ישובים ועקירת אנשים רבים  מבתיהם.
  • לא יתאפשר מבחינת ישראל, מתן זכות השיבה  לפלסטינים  לתחומי מדינת ישראל בכל  דרך  או צורה שהיא. 
  • הבטחת ביטחונה של ישראל בדרך של פירוז יהודה ושומרון ורצועת עזה.

 

 

 

מתווה ההסדר   בין ישראל היהודית, לבין הפלסטינים, מבוסס על העובדות הבאות:

  • ארץ ישראל, הנה מולדתם וצור מחצבתו של העם היהודי, היושב בארצו, כ – 3500 שנה.  היהודים ישבו בארץ ישראל ברצף, ומכוונתם לשבת על אדמתם, תוך קיום שלטון דמוקרטי.   נוכח המציאות הדמוגרפית מוכנה ישראל לוותר על נתחים מהמולדת, כדי לאפשר דו-קיום הוגן וסביר לשני העמים בשטחה של ארץ ישראל.
  • הפלסטינים -  הנם ערבים, סונים ברובם, דוברי ערבית,  אשר  בלא להתייחס למועד בו הגיעו  לארץ-ישראל והתיישבו בה,  והתגבשו כאן, על אדמת ארץ ישראל לכדי עם, (העם הצעיר ביותר בעולם). הלאום הפלשתיני -   שמה שהזין אותו הנו עצם   הולדתם וחייהם בארץ ישראל, מצב שיצר דפוסים  ומאפיינים, המבדילים אותם  מאחיהם הערבים בארצות השונות.
  •  
  • שליטה של  ישראל כמדינה יהודית, בעם  הפלסטיני או בחלקו, אינה יכולה להימשך לאורך שנים בלא אלימות מתמשכת ולא תהא מקובלת  לאורך זמן על-ידי הקהילה הבינלאומית.
  •  
  • המשך שליטת ישראל בשטחי יהודה ושומרון, תוך הקניית אזרחות מוגבלת  או מותנית, לתושבים ערבים, תידחה על-ידי הקהילה הבינלאומית, ובסופו של יום, תביא לכך, כי יוענקו זכויות אזרח מלאות לרבות הצבעה לכל התושבים . (מקרה דרום אפריקה).
  • אזרחי ישראל הערבים הם פלסטינים,המחזיקים  אזרחות ישראלית, הם בעלי זיקה  עמוקה לאחיהם המתגוררים ביהודה ושומרון, הם קשורים בקשרי משפחה ומרביתם רואים  עצמם פלסטינים לכל דבר. הם דוברים ערבית, תרבותם ערבית וישיבתם בתחומי מדינת ישראל נעשית  בשל  חוסר בריירה או מטעמי נוחות כלכלית ופוליטית.
  •  
  • אזרחי ישראל היהודיים, המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון, הקרויים מתנחלים, הם ישראלים לכל דבר והתיישבו בשטחי יהודה ושומרון בשל החלטות מדינת ישראל או באישורה המלא. .
  •  
  • ארץ ישראל  אינה גדולה דייה להחיל בתוכה את  כל היהודים ואת כל הפלסטינים הפזורים ברחבי העולם, ומרבית בני שני העמים,  ימשיכו לחיות לעד מחוץ לגבולות ארץ ישראל-פלשתינה.
  •  
  • כל הסדר בין שני העמים, היהודים והפלסטינים,  יוכל להיות בר-ביצוע, רק  אם לא יהיה כרוך בפינוי בכפייה של  תושבים ממקום מושבם, יהודים או פלסטינים כאחד.
  •  
  • חיים בהרמוניה, או בשיתוף פעולה הדוק, בין שני העמים – הישראלים והפלסטינים, הנם בבחינת חלום באספמיה, לפחות בשנים הקרובות. לפיכך, יש לשאוף להפרדה מרבית בין שני העמים ככל שניתן.
  • .
  • קו  הגבול עובר למלחמת ששת הימים,  מה שקרוי הקו הירוק, אינו יותר קו גבול המבטא -  הגיון אתני, גיאוגרפי או אחר. הקו הירוק הנו זה קו הפסקת האש בעקבות מלחמת השחרור, שבעקבותיו, שלטו מעברו השני, ירדן בגדה המערבית ומצרים ברצועת עזה.  קו זה אינו מקודש וקיומו אינו אפשרי יותר.
  •  
  • שטח מדינת ישראל  בתחומי הקו הירוק (לא כולל הגולן), הנו - 20,770 קמ"ר.  נוכח  המציאות הפוליטית הבינלאומית של העת האחרונה, הסדר טריטוריאלי בין שני העמים, צריך להתבסס על  ההנחה, כי  שטח מדינת ישראל  יהיה כ – 21,000 ש קמ"ר (בנוסף לשטח רמת הגולן)שטח המדינה הפלסטינית (רצועת עזה יהודה, שומרון), יהיה  כ – 7000 קמ"ר.   בכך, ברור יהיה על-פניו כי מדינת ישראל אינה נושאת  עיניה לתוספת שטחים ע"ח הפלסטינים.

 

 

ההסדר בין שתי  הלאומים, היהודים והפלסטינים  יהיה על-פי המתווה הבא:

  • בצד מדינת ישראל, תוקם מדינה פלשתינית  מפורזת מנשק, שתכלול את יהודה ושומרון ואם הדבר יהיה אפשרי, גם  רצועת עזה.
  •  
  • הגבול בין שתי המדינות,  יהיה מבוסס על  רצף טריטוריאלי של כל אחת  משטחי שתי המדינות, להוציא רצועת עזה, שתחובר ליהודה ושומרון בכביש (ראה להלן). תוואי הגבול יתבסס על המציאות הדמוגרפית  הלאומית בתחומי מדינת ישראל ובתחומי שטחי יהודה ושומרון.
  •  
  • שטחים ביהודה ושומרון, הגובלים בשטח מדינת ישראל, בהם רוב התושבים הם יהודים, יהיו חלק ממדינת ישראל. 
  • שטחים במדינת ישראל, הגובלים בשטח המדינה הפלסטינית, בהם רוב התושבים הם  פלסטינים, יהיו חלק מהמדינה הפלסטינית.    (במלים אחרות -  גושי ההתנחלות ביהודה ושומרון, יסופחו לישראל ;  המשולש הקטן,  מזרחית לכביש 6 וישובי ואדי ערה, יהיו חלק מהמדינה הפלסטינית).
  •  
  • אם כתוצאה מהתווית קו הגבול,  יהיה שטח המדינה הפלסטינית  קטן מ   - 7000 קמ"ר, יועברו לריבונות פלשתינית שטחים סמוכים לשטח הפלסטיני, שאינם מיושבים.
  •  
  • בין שתי המדינות  - ישראל פלשתין, יעבור קו גבול, שהמעבר בו, יהיה על-פי ההסדרים שתקבע כל מדינה.  
  •  
  • המדינה הפלשתינית תהיה מפורזת מכל נשק או צבא, להוציא כוחות שיטור. תחום המרחב האווירי  בכל ארץ-ישראל, יהיה בשליטת ישראל, תוך הקניית זכויות טיס לגופים הקשורים למדינה הפלסטינית.
  •  
  • תישמר הפרדה כלכלית ברורה בין שתי המדינות,  תוך שיתוף פעולה באותם תחומים בהם הדברים מתבקשים לשם  יעילות,  איכות הסביבה ותשתיות. כדי למנוע השתלטות או השפעה יהודית חזקה מדי על כלכלת המדינה הפלסטינית, בעשר השנים הראשונות, תיאסר השקעה של  אזרחי מדינה אחת בשטחה או ברכישת שליטה, בעסקים במדינה האחרת.
  •  
  • כבישים מסוימים  בתחומי שתי המדינות, יהיו  פתוחים לשימוש בלעדי של  תושבי המדינה האחרת. (כביש עזה – הרי חברון, לכשיוקם – עבור הפלסטינים ;  כביש 443, כביש הבקעה, הכביש לעין-גדי - עבור הישראלים)
  •  
  • בכל אחת מהמדינות, השפה הרשמית, תהא רק השפה הלאומית.  שפת ההוראה של בני המיעוט, תהיה בשפתם הלאומית, תוך שהם יהיו רשאים כמובן, לטפח את תרבות הלאומית ואת מורשתם תוך חופש דתי מלא. 
  •  
  • מגורי זוגות בעקבות קשרי חיתון בין  תושבים מאותו לאום, המתגוררים משני צדי הגבול,  תהיה רק בתחומי מדינת הלאום שלהם.  לא תקנה זכות  מגורים או אזרחות, לתושבי הלאום שלא במדינת הלאום שלו. (יהודי תושב יהודה ושומרון, אם יינשא לבן זוג שהוא תושב ישראל, שניהם יוכלו להתגורר רק בישראל וכך בהתאם, לגבי פלסטינים המתגוררים בישראל ורוצים לבוא בברית הנישואין עם פלסטיני המתגורר בפלסטין).
  •  
  •  
  • זכות ההתיישבות  והאזרחות של  יהודים ופלסטינים,   אזרחים  או תושבים  זרים,  תהא אך ורק במדינת הלאום שלהם, אלא אם  יקבע אחרת על-ידי מדינת הלאום.
  •  
  • תושבי הלאומים שיתגוררו במדינת הלאום האחרת וירצו להמשיך להתגורר במקומותיהם, יהיו אזרחי שתי המדינות, תוך קבלת כל החובות המוטלות על  אזרחי  אותן מדינות.   במקרה של התנגשות בין  חובתם של האזרחים לשתי מערכות החוקים, תגבר מערכת החוקים במקום מושבם.
  •  
  • היהודים תושבי מדינת פלסטין, שירצו לעזוב את בתיהם, האחריות על  הטיפול בהם, לרבות על רכושם שיושאר מאחור, תהיה באחריות מדינת ישראל.
  •  
  • הקהילה הבינלאומית תסייע כלכלית  למדינה הפלסטינית לקליטת אותם פלסטינים הנמצאים בפזורה ושירצו להתגורר במדינת הלאום שלהם. 
  •  
  • מדינת ישראל  תשאיר במדינה הפלסטינית, את כל הישובים, המבנים, התשתיות שהוקמו שם  ואשר יפונו מתושביהם, בלא שתפגע בהם או תשמיד אותם.
  •  
  • תישמרנה כל הזכויות הכלכליות  שצברו  הפלסטינים אזרחי ישראל, (ביטוח לאומי, פנסיות וכו'),  לאחר שיעברו, אם יעברו לחיות תחת  ריבונות פלשתינית.  
  •  
  • הפלסטינים אזרחי ישראל, שמקום מגוריהם לא סופח למדינת פלשתין, יהיו אזרחים שווי זכויות וחובות במדינת ישראל. 
  • היהודים, שיישארו להתגורר בתחומי המדינה הפלסטינית, יהיו אזרחים פלסטינים, שווי זכויות.

 

ירושלים, צריכה להיות המנוף לפתרון ולא הבעייה:

מאחר וצריך למנוע מצב בו השליטה על המקומות הקדושים תהיה תחת השפעה פלסטינית, האינטרס הישראלי הן מבחינת יחסי חוץ והם מבחינת מדיניות פנים של ריסון כוחות הקנאות הדתית מבית, ישראל צריכה לשאוף, שהאגן הקדוש בירושלים, ינוהל באמצעות גוף בינלאומי, בו ישראל תיטול תפקיד חשוב.

 

ירושלים  רבתי, האחרת, תחולק באופן  בו כל האזורים בהם  קיים רוב יהודי, יהיו חלק ממדינת ישראל ואילו כל הכפרים והשכונות, סביב או סמוך  לירושלים, בהם יש רוב פלשתיני ויש להם רצף טריטוריאלי עם המדינה הפלסטינית, יהיו חלק מהמדינה הפלסטינית.

 

זכות התנועה של אזרחי שתי המדינות לירושלים, לתחומי  האגן הקדוש , תהא חופשית.

 

בעיות אפשריות ביישום התכנית

תכנית זו, הוגנת, סבירה, תיתן לשני העמים את מבוקשם ותאפשר קיום של שני הלאומים זה בצד זה.  העברת שטחי ישראל המיושבים בפלסטינים לריבונות פלשתינית,אינה דורשת את הסכמתם של התושבים  הפלשתינים בעלי האזרחות הישראלית, שכן הם לא יועתקו או לא יועברו מבתיהם.   זכות המדינה, לשנות את גבולותיה, תוך שמירת זכויות התושבים, קיימת בדין הבינלאומי ויש לה מספר לה מספק תקדימים.  אין להתעלם מהקושי וההתנגדות  הצפויה למרבית הפרדוקס, מפלסטינים הישראלים,  שיסרבו להתנתק מסיר הבשר ומהחופש הדמוקרטי. מאבק מצדם, רק יוכיח כי הצורך והכורח לבצע מהלך זה.

 

נושא ירושלים הנו נושא טעון מההיבט הדתי, וכל פשרה, עלולה להתפרש כתבוסה לקבוצות הדתיות הקיצוניות בשני העמים.  על ישראל, בסיוע העולם  הנוצרי והמדינות הערביות, ליישם הסדר זה, למרות התנגדות קולנית מצד הקיצוניים,  שבפועל, להוציא חשש אפשרי למעשה טרור וקולניות, אין לה השפעה של ממש.   

 

 

תקופת הביניים

מהלך כזה, בחלקו, ניתן לבצע גם באופן חד-צדדי על-ידי ישראל, תוך השראת השלטון הצבאי הישראלי בשטחים, שיהיו חלק מהמדינה הפלסטינית בעתיד, עד להשגת הסכם והקמת מדינה פלשתינית ריבונית.   

 

בינתיים, עד לביצוע מהלך כזה דה-יורה, צריכה ממשלת ישראל להתנהל באופן שהיא צופה פני עתיד.  התעלמות מהצפוי, לא רק שעלול להביא כליה על מדינת ישראל כמדינה יהודית, אלא יהא בה בזבוז משאבים משווא ובניית המדינה הפלסטינית שבדרך, בכספם של היהודים.

 

 

תכנית   ההפרדה, הנה צורך וכורח, מבחינתה של המדינה היהודית.  

כדי לשמור על ישראל כמדינה יהודית וכל עוד לא איחרנו את המועד,  עלינו לפעול כדי לחלק את ארץ-ישראל בינינו לבין הפלסטינים, באופן שכל לאום יתגורר בנפרד במדינתו שלו.  הפלסטינים, עושים ככל ידם, להמשיך בקיפאון המדינה מתוך אמונה ותקווה כי  קרב היום בו כל השטח בין הים לירדן יהיו מדינה אחת ואז, הם הפלסטינים יהיו בה רוב, וכך יחרץ גורלה של מדינת ישראל להיות מדינה בעלת רוב ערבי על כל המשתמע מכך.  על המדינה היהודית  לסכל  את הרצון הפלסטיני ולפעול  לחלוקת חדשה של  ארץ ישראל, בין שני העמים. לקחת את גורלה בידה. אחרת נמצא בשטח בין הים לירדן,  מדינה דו-לאומית, בה היהודים, יהיו מיעוט.

 

הזמן משחק לטובת הפלסטינים והפיכת מדינת ישראל  למדינה דו-לאומית הולך ומתקרב ועמה סופה של  הציונות ושל ישראל כמדינת היהודים. הסדר מדיני שיהיה מושתת על  שתי מדינות לאום יהודית בצד פלשתינית, אינו אינטרס או עניין פלשתיני אלא צורך קיומי של העם היהודי ושל  אזרחי ישראל היהודיים.  רק מי שמאמין בכוחה של ההשגחה העליונה או מי אשר מאמין כי העולם דטרמיניסטי,  יכול לראות במצב הנוכחי בו מתערבבת הקהילה היהודית בקהילה הפלסטינית,  כדרך שתוביל למוצא רציונאלי – פרקטי,  בו היהודים יהפכו למיעוט בארצם והפלסטינים יתפשו את השלטון.  אין לישראל היום שותף למשא ומתן, לא רק משום שהפלסטינים מפולגים וסובלים ממנהיגות רופסת, אלא משום שנוכח התנהלות  ממשלת ישראל, הולך וגדל מספרם של הפלסטינים, שמעדיפים להמשיך עוד כמה שנים תחת שלטון ישראל, מתוך אמונה ותקווה, כי בסופו של יום, הארץ כולה תהיה שלהם.  ביום בו העולם המערבי, בעיקר ארצות הברית,  יגיעו למסקנה כי הפתרון שתי מדינות לשני עמים, במתכונת המוכרת והידועה לכולם, אינו אפשרי, כי אז הדרך להפיכת ארץ ישראל למדינה דו-לאומית,  תהא סלולה באבחה אחת של החלטת האו"ם, מדינת ישראל תחדל להיות מדינה יהודית.

 

כדי לקדם את הרעה העומדת ובאה עלינו,   בהעדר שותף פלשתיני למשא ומתן רציני, ונוכח  המצב הפוליטי הפנימי בישראל וחוסר יכולת של הממשלה לקבל החלטות כואבות, על ממשלת ישראל לנקוט לאלתר ביזמה מדינית והסברתית, שתלווה בצעדים  חד-צדדים בתחום ההתיישבות בתחומי ארץ ישראל, תוך  המשך השלטון הצבאי ביהודה ושומרון.

 

. 

על היהודים במדינת ישראל לשאוף, להפרדה ברורה בין היהודים לבין הפלסטינים, לפחות בשנים הבאות, עד שהצדדים ילמדו לחיות זה בצד זה, תוך שהעיר ירושלים,  תשמש ציר שעליו תתבסס תכנית   חלוקת ארץ-ישראל.   בטווח הקצר אין צורך להכריז על גבולות חדשים או לקבל את הסכמת העולם, אך על ישראל לקבוע עובדות בשטח ולהכשיר את דעת הקהל בארץ ובעולם, לחלוקת הארץ, על-פי מתווה הגיוני, הוגן וכזה שיאפשר את הפרדת הלאומים אלו מאלה, מה שנותן סיכוי לקיום חיים זה בצד זה, תוך אלימות  נמוכה יחסית.

 

 

 

 

אריה גבע

 

 12.10.09

 

 

 

 

 

 

 

 

השלטון - שלוחותיו

רשויות מקומיות

http://www.flyrnai.org/dbimg/R...ndard-2007 
snow leopard purchase download 
windows 7 home premium cheap 
buy adobe design premium cs6 
cheap autocad 2012 
acheter viagra soft vente viagra generique cialis preis deutschland acheter cialis sur la net costo tadalafil
sildenafil citrate tablets for sale purchase sildenafil cost of sildenafil purchase sildenafil citrate tablets generic viagra soft tabs
levitra 5 mg sildenafil dose order generic cialis online viagra manufactured in india what is the drug viagra